האינטרסים של ישראל בסוריה היו ונותרו ברורים: למנוע זליגת המלחמה לשטחנו, גם כשהיא קרובה מאוד לגבול בגולן, לשמור על חופש טיסה ואיסוף מודיעין בשטחי סוריה ולבנון, למנוע התבססות צבאית איראנית משמעותית, למנוע מעבר נשק אסטרטגי מסוריה ללבנון, וכמובן - לעשות את כל אלה בלי להיקלע למשבר צבאי או מדיני עם רוסיה, כרגע בעלת הבית בסוריה. ביקור שר החוץ והרמטכ"ל הרוסי השבוע בישראל מלמד על פוטנציאל החיכוך, על רמת התיאום ועל מפת האינטרסים של הצדדים.
זירת סוריה משתנה ועוד תשתנה, והיא עלולה לשמש "מגרש משחקים" של כוחות, צבאות וארגונים, באופן שיחייב את ישראל להסתגל למציאות חדשה, צבאית ומדינית.
הגם ששני הטילים שנפלו השבוע לכנרת לא יורטו (הסיבה לכך מתוחקרת), ישראל היא כיום מעצמה של הגנה אווירית עם ארבע שכבות הגנה, פיתוחים טכנולוגיים מדהימים ויכולת אנושית ששוב ושוב פורצת ומבקיעה את מה שנראה עד לאותו רגע כ"קצה מעטפת הביצועים". בתחום הזה אנחנו אומת אור לגויים וצרה לאויבים.
לעומת זאת, אין לקנא במקבלי ההחלטות בשעה שצריך לקבל החלטה על יירוט מטוס נוסעים אזרחי ששועט לעבר תל אביב, ולא שועה לקריאות הקשר ולמטוסי היירוט של חיל האוויר שהוזנקו לעברו. על פי הנוהל, מפקד חיל האוויר מעלה על הקו לשיחת ועידה בתוך דקה את הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. מפקד חיל האוויר מפרט את הסטטוס, הרמטכ"ל ושר הביטחון ממליצים, וראש הממשלה צריך להחליט אם להפיל את המטוס. ברגע הזה, אני נשבע לכם (כמי שנכח פעם באירוע כזה) שאף אחד מכם לא רוצה להיות ראש ממשלה, גם אם יממנו לכם את הגלידה והמים בבריכת השחייה הפרטית לכל החיים.
מצרים שקועה אף היא בעניינה ולא מגלה סימני התנדבות לנהל תהליך משמעותי אזורי בין ישראל לחמאס, מה עוד שהפתרון המצרי הרצוי להחזיר את אבו מאזן לרצועה - לא מקובל על רבים, כולל לא על אבו מאזן עצמו. ובינתיים, נמנע כאן בשבוע שעבר סבב צבאי משמעותי, שוב בגלל דלי מים קרים ששפכו המצרים על שני הצדדים ולנוכח חוסר הרצון של הצדדים עצמם לכלות את הקיץ במנהרות ובמקלטים. האם יימצא כאן "מבוגר אחראי" שיציג תוכנית ריאלית ורב־שנתית לנטרול חבית חומר הנפץ העזתית? בינתיים אנחנו עדיין תקועים ב"אחזקת שבר" שבין סבב לסבב עד ייבוא פתרון (או משיח).
לא רבים יודעים שכשר ביטחון ארנס הוא האיש אשר בניגוד לדעת הצבא, ביטל את פקודת המטכ"ל ואת הוראת ביטחון שדה שהגבילה דרוזים ובדואים מלהגיע לקורסי טיס וחובלים, יחידות המודיעין והיחידות המיוחדות. הוא היה החלטי ונחוש. ומאז הם בכל מקום, איש־איש על פי כישוריו.
ארנס לא הזכיר במאמר עוד פרט אחד חשוב ואקטואלי מאוד: כשר הביטחון הוא ביטל גם את הוראות ביטחון שדה שהגבילו קידום ונגישות הומואים ולסביות לתפקידים בכירים ומסווגים בצה"ל ובזרועות המודיעין. הטענה הייתה שקצין הומו או קצינה לסבית עלולים למצוא עצמם נסחטים, ואין להפקיד ברשותם סודות מדינה. ארנס קבר את ההנחיות הללו ולא מעט בזכותו יש היום בלב המטכ"ל פרקליט צבאי ראשי הומוסקסואל - האלוף שרון אפק, שהוא שותף סוד בכיר באין ספור סוגיות וכמוהו עוד מאות ואולי יותר.
חקלאים רבים כבר לא מצליחים להתפרנס מפרי עמלם בחקלאות, והם מוצאים לעצמם עבודות צדדיות נוספות להשלמת הכנסה - מאבטחים, נהגי אמבולנס, רבש"צים, שוטרים וכבאים, מורים ושיפוצניקים. יד אחת עדיין אוחזת במחרשה ובעיבוד אדמות המדינה, והיד השנייה שלוחה להשלמת ההכנסה. בסוף, לצד הכבוד לחקלאים ולחקלאות - הבושה כולה שייכת לממשלה, שאולי בקרוב תלמד מהנשיא טראמפ, שיוזם כעת תוכנית של מיליארדים לחיזוק החקלאים והחקלאות בארה"ב.
האושר שלי הפך למושלם השבוע, כשידידי וחברי הטוב אל"ם (במיל') ארז וינר מונה לתפקיד יו"ר מדרשת שדה בוקר שבנגב. ארז היה עוזר הרמטכ"ל כשאני הייתי דובר צה"ל, עברנו יחד אירועים, מבצעים, משברים ושמחות (וגם בילינו לילה אחד מיותר במעצר שנים אחרי שהשתחררנו). ארז, כיום מנכ"ל יקבי ירושלים, אמור היה להיות מקודם לדרגת תת־אלוף ולתפקיד קצין חינוך ראשי. לא היה מתאים ממנו, אולם החקירה דאז הביאה לביטול המינוי.
כעת הוא יעמוד בראש מדרשת שדה בוקר שבנגב ויקדם פעילות של חינוך, מורשת, התיישבות ועוד. ארז מונה לתפקיד על ידי שר החינוך נפתלי בנט, אבל נדמה לי שאם בן־גוריון היה פוגש את ארז, הוא היה חותם על המינוי בעצמו. בהצלחה לארז ולשי.
שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף