הפזילה המתמדת שלנו בשבועות האחרונים, כשעין אחת פקוחה על הצפון והשנייה על הדרום, מתחילה כבר להכאיב. אבל אסור שתגרום לנו לטשטוש הראייה: בזירה הצפונית פוטנציאל האיום אומנם חמור יותר, אך הנפיצות שם נמוכה. בעזה, לעומת זאת, פוטנציאל האיום חמור פחות, אך הזירה הזאת יכולה להתפוצץ בכל רגע.

הצמרת הישראלית, המדינית והביטחונית, מבינה את סדר העדיפויות ומפגינה התנהלות מאוד מדויקת וקרת רוח בשתי הזירות. אחד הדברים שחסך מעצמו אביגדור ליברמן כשהתמנה לתפקיד שר הביטחון הוא את הביקורת של עצמו. הוא וראש הממשלה מצליחים, באופן חריג, לבודד את עצמם מנהמת ההמון, ומבינים שבצפון אנחנו במערכה אסטרטגית מול איראן ושאסור שאירועים טקטיים בעזה יסיטו אותנו ממנה.

שני אירועי הצליפה בשבוע האחרון הביכו את חמאס. הם לא היו על דעת ההנהגה ובאו דווקא בזמן שיש התקדמות במגעים שמנהלים שליח האו"ם ניקי מלדנוב וראש המודיעין המצרי עבאס כאמל. האירוע הראשון, שבא בתגובה לסיכול ממוקד של ישראל נגד מפקד שטח של חמאס, התרחש בשעה שאיסמעיל הנייה עמד בראש הפגנה על הגדר, חשוף לחלוטין לאש ישראלית. אין סיכוי שהנהגת חמאס הייתה מסכנת אותו ככה. האירוע האחרון, ביום רביעי, בוצע על ידי ארגון אחר והביא לסיכול ממוקד של עוד שלושה פעילים.



כל זה קורה כשברקע נרשמה השבוע ירידה ניכרת בטרור ההצתות מעזה. מבחינת חמאס: הם ספגו ארבעה הרוגים בזמן שהחלו לפעול למניעת טרור התבערה. בצה"ל התלבטו אם נכון לתקוף דווקא את העמדות הקדמיות שמשמשות לצמצום החיכוך, אבל החליטו שזה עדיף על פגיעה בבכירים שתוביל בוודאות לעימות. התגובה המתונה של חמאס הוכיחה שזה היה נכון: חמאס עדיין מעוניין בהסדרה ולא בעימות. ועדיין, זה יכול להתהפך ברגע: עוד אירוע קטלני אחד ואנחנו בדרך לעימות מיותר בעזה.

במגמת עלייה

היו שכבר מיהרו להספיד את ההרתעה הישראלית, אבל השבוע הזה רק הוכיח את יעילותה. לא רק בשל העובדה שחמאס הכיל את הפגיעה באנשיו, אסד ספג הפלת מטוס ובתוכו טייס בדרגת קולונל והבליג ועפ"י דיווחים זרים גם איראן ספגה עוד השמדה של תשתית ייצור לטילים מדויקים. יותר מאלה: שר החוץ הרוסי התייצב כאן באופן חריג, ואיתו הרמטכ"ל הרוסי בביקור ראשון בישראל, בניסיון לפייס אותנו.

אותם רוסים שלפני שלוש שנים לא היו מוכנים לשמוע על הרחקת האיראנים מסוריה, ולפני שנה היו מוכנים להתחייב להרחיק אותם רק 5 ק"מ מהגבול, באו עם הצעה מרחיקת לכת: הרחקת האיראנים ל־100 ק"מ מהגבול הישראלי. בניגוד לדיווחים שונים, ישראל לא דחתה את ההצעה, אלא השיבה שזו התחלה טובה. יחד עם הרחקת הכוחות האיראניים, ישראל ביקשה גם להרחיק טילים וייצור טילים מגבולנו והבהירה שתמשיך לפעול להוצאה של כלל האיראנים מסוריה.

הרוסים לא אוהבים את התקיפות שלנו בסוריה, אבל הם מכבדים אותנו. בחזונם, הקולוניה שהם מקימים בסוריה מתייצבת כמדינה לגיטימית, בהנהגת אסד או אחר, וללא כוחות זרים למעט הכוחות שלהם. כשזה יקרה, הרוסים עוד יכולים להפתיע ולהוביל לפיוס בין ישראל וסוריה. עד אז, אין להם רצון וכנראה גם לא יכולת לסלק באופן אקטיבי את האיראנים משם, אבל הם לא יעמדו בדרכנו כשנפעל נגדם.

איש לא יודע אל נכון מה בדיוק נאמר בפגישה בארבע עיניים של טראמפ ופוטין (ושני מתורגמנים איתם) בהלסינקי. שום רישום לא נערך בשיחה, וגם בארה"ב מנסים לנחש מה נאמר בה. אבל נדמה שנתניהו הצליח לשכנע את טראמפ שלא למהר עם הנסיגה מסוריה ולהחזיק את כוחותיו בגבול עם עיראק עד ליציאת האיראנים. זה הקלף היחיד שהאמריקאים מחזיקים בסוריה, והמאחז הזה תקוע כעצם בגרונם של הרוסים.

המערכה לסילוק האיראנים מסוריה לא תהיה קלה ולא מהירה. אבל סיכויי ההצלחה שלה נמצאים במגמת עלייה מתמדת. טראמפ ונתניהו חילקו ביניהם את העבודה: זה מכה באיראן כלכלית, וישראל מכה בהם צבאית. הכלכלה האיראנית כבר מרוסקת ומעוררת תסיסה פנימית. אפשר לנחש שיש מי שמלבה מבחוץ את הרוחות בקמפיינים של השפעה ברשת החברתית. זה עדיין לא מקצץ את כנפיו של קאסם סולימאני, שממשיך לפעול ברחבי האזור, אבל בחיזבאללה כבר מרגישים את זה: תקציב מכווץ והוצאות שיקום אדירות לנפגעים שלהם מסוריה הכניסו את הארגון למשבר כספי עמוק.

בירושלים מאמינים שאין סיבה לנסח הסכם גרעין חדש מול איראן ושהלחץ יוביל בוודאות לחילופי משטר ואז ניתן יהיה לפתוח בדיאלוג עם המשטר החדש.
האירועים הטקטיים שחווינו השבוע בצפון אינם מסמנים פתיחת חזית חדשה. הדבר האחרון שהרוסים רוצים עכשיו זה חיכוך בין אסד לישראל. כ־2,000 טילים נורו רק בשבוע האחרון במהלך הלחימה של אסד מול כוחות דאע"ש בגולן. ניסיון היירוט הכושל של שני טילי ה־21־SS חשף אולי בעיה בתוכנה של מערכת "קלע דוד" שאפשר לתקן אותה במהירות. נחיתת הרקטות בכנרת, לעומת זאת, הזהירה כי גם בפריסה אופטימלית, חשוב להבין שאין הגנה הרמטית של מאה אחוז.

הפרסומים השבוע על הגדלת התקצוב של מערכות ההגנה, שבאו בעיתוי מדויק עם קמפיין הבחירות של שר האוצר משה כחלון, לא היו מדויקים. יש רעיון, שעוד לא הבשיל, להוסיף 30 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בעשור הקרוב, שחציים יבואו מהתייעלות פנימית. אני לא רואה את צה"ל מתייעל בעוד 1.5 מיליארד בשנה, כך שבעצם מדובר בתוספת תקציב של 1.5 מיליארד לביטחון בשנים הבאות. הסכום הזה יוקצה למערכות הגנה והתקפה, לסייבר, לכוחות היבשה - בעצם לכל. בהתחשב במה שקורה סביבנו ובאתגרים - זו תוספת סבירה לחלוטין. או כמו שאמר האלוף (במיל') ישי בר לראש הממשלה אהוד אולמרט יום לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה: "אם אתם חושבים שביטחון זה דבר יקר - תנסו מלחמה".

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר