הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט הוציא אתמול הודעה להותיר את הנושאים הפוליטיים מחוץ לכותלי הצבא, קודם כל כדי לנסות לעצור את הסחף ולהרחיק את הוויכוח הציבורי על חוק הלאום משורות הצבא. זאת לאחר ההודעה של שני קצינים בני העדה הדרוזית על פרישתם מהצבא על רקע החוק. בצבא אומנם מעריכים כי לא צפוי גל פרישות, אבל מבינים היטב את פוטנציאל הנזק העתידי, ולרמטכ"ל היה חשוב להעביר את המסר המאחד לכלל המשרתים.

המחאה של בני העדה הדרוזית אינה מגיעה בחלל ריק. בשנים האחרונות התגברו הבעיות, כמו מצוקת הדיור ביישובים הדרוזים, הקשיים של הבנים הממשיכים לזכות באישורים לבנייה בחוק, תשתיות ברמה נמוכה מהמקובל במגזר היהודי ופערים במשאבי מדינה נוספים - את התחושה בקרב רבים מהצעירים שהם אינם בראש סדרי העדיפויות של המדינה. 

הדור הצעיר, שעדיין מצביע ברגליים, מתייצב בבקו"ם באחוזים הגבוהים ביותר בחברה הישראלית וכך גם לגבי השירות בקרבי, אבל הם כבר שואלים הרבה יותר שאלות. בצבא הם מרגישים את השוויון, אבל כשמסתיים השירות הקרבי והם פושטים את המדים, תחושת השייכות הופכת למורכבת הרבה יותר. הצבא משמש עבורם סוג של מובלעת שבה ניתנת זכות שווה לכולם, אבל המציאות באזרחות נראית אחרת ותחושת הפערים החברתיים שוב מתעצמת לאחר השחרור.



הפער ביחס שנותן צה"ל לצעירים הדרוזים ולבני מיעוטים נוספים לאחר השירות לבין זה שהמדינה נותנת להם, מעניק להם, לזמן שאול, תחושת שוויון אמיתי. היציאה לאזרחות היא לעתים חזרה למציאות אחרת. בחירתם במסלול שירות קבע מושפעת גם מהשיקולים האלה.

חוק הלאום נגע בדיוק בנקודות הכואבות, ובמיוחד סעיף 7 בחוק, הקובע כי התיישבות יהודית בלבד היא אינטרס לאומי. רבים מהם סבורים שסעיף זה עלול לעגן את האפליה למשך שנים. אבל מעבר לעניינים פרקטיים, זו בעיקר התחושה שמוציאים את בני העדה אל מחוץ למחנה. במידה רבה, המשבר הזה כבר היה באוויר זמן רב, וחוק הלאום רק חלץ את הפקק מהבקבוק.

בשנים האחרונות הממשלה משקיעה רבות בניסיון לשלב את בני המגזרים השונים במערכת הביטחון או במסגרות של שירות לאומי. זהו יעד ראוי ואינטרס לאומי חשוב. הרבה יותר מוסלמים עושים שירות לאומי, לאחר שנים שבהן המספרים ירדו בצורה קבועה. יש גם עלייה במספר הבדואים והנוצרים שמשרתים בצה"ל. העלייה היא אומנם בעשרות אחוזים, אבל עדיין מדובר במספרים קטנים. 

מאחורי כל עלייה של כמה עשרות נוצרים או בדואים שמתגייסים לצבא, יש מנגנון שלם שעובד לגייס אותם ומושקעים משאבים רבים. זה מאמץ ראוי, שמתנהל במקביל גם במשרד לביטחון הפנים, כאשר גם שר הביטחון אביגדור ליברמן וגם השר גלעד ארדן מציבים זאת, ובצדק, כאינטרס לאומי. 

אבל את מה שבונים צעד אחר צעד, במאמצים רבים, קל מאוד להרוס בהחלטה אחת, שהיא בעיקר פוליטית. הרגישות בעניין הסטטוס־קוו בין יהודים לבין מי שלא יהודים היא לא פחות מאשר ביחסים שבין חילונים לחרדים, ולפחות בכל הקשור לדרוזים, הממשלה הזו כשלה לחלוטין בקריאת המפה.