אויבי הציונות התכנסו אתמול בכיכר העיר. היו שם מאות ואלפי לוחמים דרוזים, קצינים בכירים לצד חוגרים ולוחמים מן השורה. היו יתומים ואלמנות של משפחת השכול הדרוזית הענקית. משפחותיהם של לוחמים בהווה. אחד מהם, מהנועזים ביותר שיש היום בצה"ל, הוביל בדיוק מסע של "עדים במדים" באושוויץ. אשתו וילדיו באו לכיכר. היו שם עשרות, אם לא מאות קצינים ולוחמים ישראלים. הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, אלוף במילואים מתן וילנאי, אלוף במילואים יורם יאיר (יה־יה), אלוף במילואים ישעיהו גביש (בן 93), גיבור מלחמת העצמאות, וכן האלופים במילואים אבי מזרחי ועמוס ידלין.

באו גם בדואים. גששים לדורותיהם. אלה שבגופם הצילו את חיי חבריהם לאורך עשרות שנים. והיה שם גם מישהו חשוב לי במיוחד, תא"ל במילואים אמי פלנט, בעל עיטור העוז, מ"פ ב"עוז 77" של אביגדור קהלני במלחמת יום הכיפורים. פלנט הוא האיש שהיה בתוך התופת והצליח איכשהו לחזור ממנה ועוד להיות המג"ד שלי תשע שנים אחרי המלחמה ההיא, בחטיבה 7 ברמת הגולן. כל אלה הוכרזו עכשיו כבוגדים בידי מכונת ההסתה הבלפורית. מעכשיו ועד להודעה חדשה (של נתן אשל) הם מרעילי בארותיה של המדינה היהודית. אלה שחברו לגרועים שבאויבינו (הסמולנים, כמובן), כדי לכרות את קברנו.
מישהו ישב בערב שבת וזייף התכתבות של פעילי מפלגת העבודה, כדי לייצר מצג שווא שלפיו אבי גבאי הוא שהבטיח לתא"ל אמל אסעד מקום משוריין במפלגת העבודה בבחירות הבאות. "הדרוזים יחזירו אותנו לשלטון", צוהלים חברים פיקטיביים ממפלגת העבודה בתכתובת הזו.

הבעיה היא, שזה לא היה ולא נברא. זה לא הפריע לשופרו הכמעט רשמי של ראש הממשלה, "הצל", להפיץ את התועבה הזו לאורכה ולרוחבה של השבת. זה התפשט כאש בשדה קוצים. קבוצות וואטסאפ, פעילי ימין וליכוד, צייצני שנאה והסתה ליבו את האש. זה מזכיר מאוד קמפיינים אחרים במדינות אחרות, שבהם פייק ניוז הכריע את המערכה. כולל הקמפיין אצלנו ב־2015. המשטרה חייבת להביא במהירות את מי שעבדו על הפייק האווילי הזה ולמצות איתם את הדין.





הנרטיב: לפמפם את מה שבנימין נתניהו עצמו מטיף בימים האחרונים בקולו: השמאל הקיצוני, הפוסט־ציונים ואויבי המדינה, במימון "הקרן החדשה", הם שמסיתים את הדרוזים נגד חוק הלאום. את זה הפיצו ראש ממשלת ישראל ועדת עושי דברו בשבוע האחרון, אף שידעו שמדובר בשקרים. תעמולה מתועבת, צינית, חסרת בושה, שמטרתה אחת ויחידה: להמשיך לשסות, להפריד ולפלג את העם, במטרה לפמפם מנדטים אל בין זרועותיו של המשיח. יש כאן מכונת תעמולה משומנת, ממומנת, שעשתה אתמול שגיאה גסה ו"בזבזה" קמפיין של פייק ניוז על עצרת המחאה בכיכר, בצורה חובבנית למדי. חכו, מה שמצפה לנו מהחבורה הזו בבחירות. מה שקרה בפעם הקודמת יתגמד מול מה שיקרה בפעם הבאה.

זה לא מתחיל ונגמר בהתכתבויות מזויפות באינטרנט. זה מחלחל גם לאמצעי התקשורת המיינסטרימים. נתן אשל, המקורב מספר 1, הוא לא רק צלם חצאיות נלהב. הוא גם מפיץ הבשורה, קול הרעם מבלפור. את המסרון הזה הוא הפיץ בערב שבת: "אחרי שיצאנו לדרך אסור לשנות אף מילה בחוק הלאום, ומי שלא מתאים לו, יש קהילה דרוזית גדולה בסוריה, והוא מוזמן להקים שם את מדינת דרוזיה". אז מי הסית את אשל נגד הדרוזים? ושאלה נוספת: מדוע יש "פרשנים" שמדקלמים את המסרונים האלה, מילה במילה (כולל שגיאות ההגהה), באמצעי תקשורת ממלכתיים?

סכסכנות, פלגנות וערמומיות

נתניהו טיפל במשבר חוק הלאום בשיטותיו, תוך שהוא מגייס את מלוא כושר הסכסכנות, פלגנות וערמומיות שצבר במהלך השנים. ראשית, הקים צוות שיגבש "מתווה", במאמץ לבלום את עצרת המחאה הדרוזית ולעקר אותה מתוכן. הצוות גיבש, כצפוי, חבילת פיתויים מרהיבה, מרשרשת ועתירת סוכריות וצלופנים. הבעיה היא שהדרוזים גררו רגליים. התלבטו. הצעירים משכו הלאה, להמשך מחאה. לא האמינו לנתניהו. הם מכירים את לוח הזמנים הפוליטי ויודעים שבחירות עלולות להקדים את כל זה ואחר כך יחפשו את נתניהו, ולא ימצאו.

במקביל, החל הקמפיין להשחרת הדרוזים. אמל אסעד, לשעבר סגן ראש מטה הבחירות של הליכוד, הפך לסוכן סורי/סמולן בוגדני/חבר של אבי גבאי - מחק את המיותר. דוברי הליכוד הונחו להתחיל להגיד "דרוזים" ו"שמאל" באותו משפט פעם אחר פעם. ההתנשאות חצתה את כל הקווים האדומים. הדרוזים הם שבט עילג של ילידים פרימיטיבים שנוהה אחר ססמאות שמדקלמים להם ציפי לבני וחבריה, כך על פי יריב לוין וחבריו. הלאה: השבוע המשיך להתקדם והכל התנקז לאותה ישיבה ש"התפוצצה". נתניהו נכנס אליה כדי לפוצץ אותה. זה היה אמור להיות הגולל שייסתם על הדרוזים הבוגדנים. פוצצו ישיבה עם ראש הממשלה! אמרו אפרטהייד!

מצג שקרי

לפחות על פי מה שנראה אתמול בכיכר, קרוב למאה אלף ישראלים הגיעו למחות נגד קבורתה של מגילת העצמאות. זו אינה מחאה דרוזית. אסור שתהיה. זו מחאה ישראלית. זו מחאה ציונית. זו המחאה שלנו. של כל מי שחונך וגדל על מגילת היסוד של המדינה הזו. על כוונותיהם של מייסדיה. כל מי שלא מוכן לוותר על ערך השוויון ויודע שהוא לא סותר בשום פנים ואופן את היותה של המדינה מדינתו של העם היהודי, ואין בלתה.



חוק הלאום נועד רק למטרה אחת: לשאוב מנדטים ביום הבחירות. לסמן חלקים גדולים בעם ישראל כבוגדים ברעיון המדינה היהודית. לצופף את כל מי שלא חושב כמו נתניהו בשטח הריגה קטלני שאי אפשר לתפוס בו מחסה. לך תסביר לציבור שאתה מתנגד לחוק שקובע ש"התקווה" הוא ההמנון, דגל הכחול־לבן הוא הדגל והמדינה יהודית.

מול המצג השקרי הזה, צריך להמשיך להגיד, ולהמשיך ולשנן, את האמת: אנחנו בעד חוק הלאום. אנחנו בעד ישראל כמדינתו היחידה של העם היהודי. כולנו מאוחדים סביב הרעיון המכונן הזה. כן, גם הדרוזים. הם נלחמים למען המדינה הזו במספרים גדולים יותר מהיהודים, וגם נהרגים עבורה בשיעורים גבוהים יותר.

אנחנו בעד חוק הלאום שהציג זאב בנימין בגין בכנסת. יחד איתנו ניצבים גם דן מרידור ונשיא המדינה רובי ריבלין ומשה ארנס וכל ז'בוטינסקאי אמיתי. אני מניח שגם בגין האב היה עומד שם היום, איתנו. כמו שעומדים שם כמעט כל בכירי הביטחון, הלחימה וההגנה בתולדות ישראל. הרמטכ"לים וראשי השב"כ והמוסד והלוחמים והקצינים וכל מי שהקיזו את דמם (חוץ מאיוב קרא). הם כולם שם, במתחם הזה שנתניהו מסמן עכשיו כמתחם של בוגדים. מגינים בגופם על מגילת העצמאות שהיא־היא המסמך המכונן של המדינה הזו, ולא שום פנטזיה אחרת. ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. על זה אין מחלוקת. אבל היא גם מדינה דמוקרטית. על זה יש, כנראה, מחלוקת קשה.