התוצאה היא מספר נפגעים ישראלים. ועוד לא דיברנו על המשך שיגור בלוני התבערה. וכל זה קורה כשמשלחת בכירה של חמאס נמצאת בקהיר להמשך הדיונים עם ראש המודיעין המצרי גנרל כאמל עבאס ושליחע האו"ם למזרח התיכון ניקולאי מלדאנוב. חמאס מוכן להודנה ארוכה – הפסקת אש ורגיעה לחמש שנים, תמורת הסרת המצור של ישראל, פתיחה מלאה של מעברי הגבול בכרם שלום ועם מצרים ברפיח, שיקום רציני בתוכניות לטווח קצר וארוך של הרצועה שיכללו אספקה סדירה ורציפה של חשמל, בניית מתקן התפלה, שיפור הביוב והקמת נמלי ים ואוויר בסיני.
חמאס גם מוכן שבהסדרה הזו יפתח משא ומתן על החזרת שרידי הגופות של שני חיילי צה"ל והחזרת שני האזרחים. אבל הוא דורש תמורה גבוהה - שחרור כמה מאות מחבלים, כולל עם דם על הידיים. ישראל, לעומת חמאס, מהססת. לממשלה אין אסטרטגיה. רק טקטיקה. נבחנת גם האפשרות להגיע להסדרה ולהפריד את שאלת השבויים והנעדרים למשא ומתן נפרד. אבל הקבינט מפוצל ואינו מסוגל או אינו רוצה להגיע להחלטה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנתון ללחץ של משפחות הדר גולדין ואורון שאול ואברה מנגיסטו, שתובעים שלא יהיה שום הסכם כל עוד אין עסקת חילופין, פוסח על הסעיפים. זאת למרות שהוא יודע שבהעדר הסדרה, וכשהמצב הופך לקשה מנשוא לתושבי עוטף עזה, הסיכויים למלחמה גבוהים מאוד.
התרעות פיקוד העורף