חברים שלנו, אנשי הייטק, חזרו הביתה מעמק הסיליקון אחרי שנים ארוכות של הצלחה. הילדים למדו בבתי ספר מהטובים בארה"ב וקיבלו תעודות מצוינות. והנה, כשאחת הבנות ביקשה להתקבל לאוניברסיטה העברית, לא הכירו בציוניה. היא נאלצה לעבור מכינה לעולים חדשים, אף שרמת הלימודים שלה בבית הספר בקליפורניה לא נפלה מבתי הספר הישראליים הטובים ביותר.

עד כאן, מילא. אבל בד בבד התברר לה שתלמידים ערבים ממזרח ירושלים, שאין להם תעודות בגרות ישראלית, מקסימום ירדניות, מתקבלים לאוניברסיטה. הציונים המפוקפקים שלהם נחשבים ועוד איך. הסיבה - מדיניות ממשלתית ואקדמית, שנועדה להפלות לטובה את ערביי ישראל ומזרח ירושלים, כדי להגדיל מאוד את מספרם באוניברסיטאות.

כך למשל, סטודנט ערבי שסיים תואר ראשון במדעי הטבע בציון סביר, יזכה ללימודי תואר שני בחינם ובמלגת מחיה של 4,000 שקל בחודש. גם אם סיים בציון נמוך משנדרש לתואר, יש מוצא - הוא יקבל לימודי השלמה בחינם, פלוס מלגת מחיה לשנה. עכשיו תארו לעצמכם את מי מהסטודנטים הערבים הללו, שהיה נוכח בהפגנה במוצאי שבת בכיכר רבין, מניף דגל אש"ף וקורא "ברוח ודם נפדה את פלסטין". אולי אפילו מבטיח לנו שמיליון שאהידים צועדים לירושלים. גם אז הוא יזכה לחיבוקים הנדיבים של המדינה והאוניברסיטה.



במקביל, צעיר יהודי, עולה חדש או בן של ישראלים שחזרו ארצה בגלל ציונות, ייאלץ, במקרה הטוב, לבזבז שנת חיים על מכינה. גם אחר כך הוא לא יוכל לחלום על מלגות וסיוע כמו הסטודנטים הערבים. ולא אמרנו דבר על מי ששירת בצה"ל. אפילו אם היה בחוד החנית הקרבי, הוא לא יתקרב לתנאים הללו.
מישהו מריח אבסורד?

לא צריך ספקולציות כדי להניח שהסטודנטים הערבים, ברובם, יהיו עוינים למדינת ישראל - מדינת העם היהודי. די לקחת את נתוני ההצבעה בבחירות האחרונות לרשימה המאוחדת כדי להגיע למסקנה הזו. מי שמצביע לזועבי, זחלקה וטיבי, יועדף בקבלה ללימודים, במלגות ובשכר לימוד, לעומת כל אחד מילדינו, וכמובן לעומת העולים או הישראלים החוזרים.

חלק מהסטודנטים ובוגרי האוניברסיטאות הללו גם ייקחו חלק פעיל במלחמה לחיסול המדינה הציונית. "המתונים" שבהם ינסו להפוך את הפרויקט של הרצל ל"מדינת כל אזרחיה", והפחות "מתונים" יחתרו ל"פלסטין" מהנהר ועד הים. אבסורד כבר אמרנו?

האפליה לטובת הערבים באה בראש ובראשונה מהממשלה, באמצעות המועצה להשכלה גבוהה, שממומנת בכספי המסים שלנו. למעשה, הממשלה התנתה את תוכנית ההבראה של האוניברסיטה העברית, שבמסגרתה תקבל האוניברסיטה 700 מיליון שקל לסגירת גירעונותיה, בהסכמה להעדיף סטודנטים ערבים. לגבי ערביי מזרח ירושלים, מדובר בתוכנית טרייה, שבה הקצתה הממשלה 260 מיליון שקל לשילוב סטודנטים ממזרח העיר באקדמיה. היעד הוא להכפיל את מספר המזרח ירושלמים שלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה בתוך כמה שנים.

ברקע, החליטה הממשלה להשקיע 455 מיליון שקל בבתי ספר בעיר המזרחית. אבל בעוד ההשקעה הזו נעשית רק בבתי הספר המעטים שמלמדים לפי תוכנית הלימודים הישראלית, וכדי לעודד את ערביי הבירה להפוך לישראלים, שאר התמיכות הממשלתיות איבדו לחלוטין את הדרך. אכן, בירושלים קיימת בעיה כרונית של הזנחת מזרח העיר, שבאמת מחלקת את העיר ודוחפת את התושבים הערבים לזרועות האויב. כדי לחבר אותם אלינו, חייבים להשקיע ולאמץ אותם לחיקנו. אבל, במקביל, להילחם בחורמה בגורמים העוינים - מחמאס ועד הרשות הפלסטינית. ההבחנה בין הטובים לרעים חייבת להיות ברורה, כך גם האפליה המתקנת.

כך גם בכל הנוגע לערביי ישראל. הכוונה לחבר אותם למדינה באמצעות קידום והשקעה, נכונה בבסיסה. אבל כשהיא מיושמת ללא הבחנה בין טובים לרעים היא אבסורדית. היא גם מפלה לרעה את הטובים וגם מחזקת את אויבי המדינה. הממשלה רשאית וצריכה להשקיע בקידום אוכלוסיות נחשלות, כדי לתת להן צ'אנס להתחבר לציבור.

אבל מה לגבי מי שרוצה להרוס אותנו ולא להתחבר, מי שכופר בעקרונות היסוד שלנו? לא רק שהוא לא ראוי לקידום ולאפליה חיובית, צריך למנוע ממנו צבירת כוח וגם השכלה מועדפת. הגיע הזמן לחשוב מחדש על התמיכות והאפליות המתקנות. רצוי לפרוש שטיח של זהב בפני מי שנאמן למדינה, אבל לסגור כל אופק בפני מי שעוין אותנו.

חופש הדיכוי

תארו לעצמכם שעמיר בניון או אריאל זילבר היו שופטים בתוכנית מוזיקה של רשת או קשת. ותארו לעצמכם שהיה מגיע לאודישן זמר צעיר מקיבוץ של השומר הצעיר או סתם תומך שמאל. ודמיינו שבניון או זילבר היו פותחים במונולוג על כך שהשמאל והשומר הצעיר הרסו את המדינה, והיו מאשימים את המתמודד שבגללו הילדים שלהם לא יגורו בעתיד בארץ. נשמע הזוי, נכון?

בהחלט הזוי, כי בניון או זילבר, בגלל הזיהוי עם הימין, לא יתמנו כשופטים בתוכניות המיינסטרים. הזוי, כי אף שופט לא יעז לתקוף מתמודד בתחרות שירה בגלל עמדות שמאלניות ולנאום נאום פוליטי ימני. ואם יתרחש הבלתי ייאמן, השופט הזה יעוף על טיל, אולי אפילו בשידור חי. והנה, רק לפני שבוע וחצי התרחשה הסיטואציה הזו בתוכנית של קשת - "אביב או אייל". מיד כשהתברר שהמתמודד הוא עולה חדש, "מתנחל" שמתגורר בשבי שומרון, פצח השופט והזמר אביב גפן בנאום מוזיקלי, שמתנגן בערך כך: "אני חושב שאתה הסיכוי הכי טוב שהילדים של אייל ושלי לא יהיו בארץ עוד כמה שנים. קולטים בישראל אנשים משיחיים, שתוקעים את הסיכוי לשלום".



כך אמר המאסטרו גפן, ואף שאייל גולן והמנחים האחרים הסתייגו נמרצות, הכל המשיך כרגיל. איש לא פיטר את גפן בשידור חי, ואיש לא עשה לו דבר גם אחר כך. הרשות השנייה לא צפצפה, אפילו הפוליטיקאים שתקו. כי הרי זו דרכו של עולם - השמאל מורח את עמדותיו והשמצותיו בכל פינה וזווית, ומתלונן כשסותמים לו את הפה. אנשיו משתלחים והימין שותק.

לכן בעבר הרשה לעצמו אייל שני להעיר הערות פוליטיות נבזיות כלפי המועמד ל"מאסטר שף" יהוידע ניזרי, ממפוני עמונה, תוך כדי מבחן האוכל הראשון. "לא בא לך לחזור לארץ?", סנט שני בניזרי, בסגנון קולינרי מובהק. גם שני לא הועף או ננזף. וכך, בעוד השמאל צורח שסותמים פה פיות ושהימין הפאשיסטי שולט ומחסל את חופש הביטוי, בטרקליני הפריים טיים מקובל להשתלח בימין בכל הכוח, גם תוך כדי לעיסה וזמר.

תוכניות סאטירה הן בכלל כלי חד־צדדי להתקפת הממשלה והימין בכל הכוח. זהו חופש הביטוי נוסח מדינת ישראל. מדובר בחירות של השמאל להכפיש את הימין תחת כל גבעה רמה ועץ רענן, ללא מענה. רק לא מובן איך הממשלה והרגולטורים שותקים. 

tguvot@maariv.co.il