בסיפור הזה יש רק חדשות טובות. מתברר כי בית המשפט העליון הוא לא כצעקתה, רחוק מרחק רב מהדימוי הדמוני שהימין הישראלי - מש"ס והבית היהודי ועד פרשנים שונים - מנסה להדביק לו. מתברר שמכהנים בו אנשים ישרים והגונים שמנסים לשפוט כמיטב שיפוטם ועל פי החוק, בין שהם מתויגים כאנשי שמאל או כאנשי ימין, חובשי כיפות ומתנחלים.

ברור שהם לא טאבולה ראסה. יש להם השקפת עולם ובית גידול ומלוא הטנא אמונות, אבל בראש וראשונה הם שופטים שמודעים למעמדם הרם ולגודל הרגע. בית המשפט העליון החליט אתמול להחמיר בעונשו של לוחם משמר הגבול בן דרי שירה בנער פלסטיני והרגו.


על גזר הדין של בית המשפט המחוזי - עונש של תשעה חודשי מאסר - ערערו הן הסנגוריה והן הפרקליטות. בראש ההרכב ישב נועם סולברג. סולברג, חובש כיפה שמתגורר מעבר לקו הירוק, זכה בעבר לקיתונות בוז מצד אנשי שמאל ועיתונאים על כמה מפסיקותיו. לצדו ישבו בדין דוד מינץ, שהצטרף לפסק הדין שחיבר סולברג, ויוסף אלרון, שכתב דעת מיעוט. שני האחרונים, מינויים של שרת המשפטים איילת שקד, נחשבים כמו סולברג לשופטים שמרנים, ולמרות כל זאת עונשו של דרי הוכפל ל־18 חודשים בפועל.


לבי לבי לאנשי הימין המתלהמים שמנסים שוב ושוב לפגוע במעמדו של בית המשפט העליון, על שנאלצו הפעם לדמום. וכי מה נותר להם? להאשים את סולברג ומינץ בליברליזם ושמאלנות?






הסנגור ציון אמיר היה חף מכל ממלכתיות ופעל כאחרון היחצנים של לקוחו. הוא קבע בפסקנות האופיינית לו שפסק הדין שולח מסר חמור שיפגע במוטיבציה של לוחמים לפעול נגד מפגינים ואלימות וטרור. אפשר להבין לרגשותיו. לא בכל יום עורך דין שרואה עצמו מורם מעם ופרקליט צמרת סופג תבוסה כפולה – דחיית ערעורו והכפלת העונש.


אבל טענתו היא טענת סרק שהושמעה על ידי אנשי הימין גם בפרשת אלאור אזריה. על כל המודאגים להסיר דאגה מלבם - המוטיבציה של צעירים להתגייס מצה”ל לא ירדה לאחר אזריה, והיא גם לא תושפע מפרשת בן דרי.


אם לשני המקרים האלה תהיה השפעה, היא תהיה דווקא חיובית. חיילים ומפקדים יחשבו פעמיים לפני שיסחטו את ההדק שלא לצורך ובניגוד לפקודות הצבא. השופט סולברג ציטט בפסק דינו את המושג של טוהר הנשק. זה בדיוק מה שהרמטכ"ל גדי איזנקוט וצמרת צה"ל אומרים השכם והערב. גם למלחמה יש כללים ויש לפעול לפיהם. אחרת, צה"ל יהפוך לכנופיות רצח בע"מ. למרבה המזל אנו רחוקים מאוד משם.