כנהוג בימי אוגוסט החמים, ישראלים רבים אוהבים להתקבץ ליד מקורות מים טבעיים נעימים ופסטורליים כמו בריכה של בית מלון. רק שהפעם, אנחנו רבים מול מעטים, כלומר המון ישראלים מול מעט מיטות שיזוף. ובכלל, בתי מלון בארץ ובעולם מקצים כיסא אחד לכל שלושה נופשים וצל - רק לשמינית משטח הבריכה. אנחנו יוצאים לשטח עם הוראות מדויקות מהדרג המדיני, כלומר מבת הזוג: "תשיג שמונה כיסאות, לארבעה אנשים, קרוב לבריכה, רצוי בצל". וזה לא סתם נשמע כמו הוראה, זו פקודה ליציאה לקרב. ואם חלילה תהיה התלקחות צבאית, היא תופץ מיד בסרטונים ברשתות החברתיות, כשגברים מכל מיני כיוונים מתמסרים בכל אמצעי הלחימה הנקרים בדרכם, החל מרובי מים ועד לריהוט המלון המקובע לאדמה.

הנה מכתב אותנטי ומדומיין מישראלי שנקלע לקטטה שכזאת: "אתם נוטים לזלזל בנו, אבל שימו לב שאנחנו, זורקי הכיסאות הישראלים, בעלי גוף בריא, סמל לשפע האוכל שיש בארץ, מייצגים את הפנים היפות של מדינתנו האהובה, שממש בימים אלה שוקדת על חוק הלאום, שלפיו יש למדינה דגל, המנון וכבוד לאומי, שעליו אנחנו שומרים באוויר, ביבשה ובבריכה.

"קטטות הבריכה, הפורחות במיוחד באוגוסט, מצולמות על ידי נופשים אחרים, שמתפעמים מהישראלי היפה, כמוני. וכאן, אם אפשר, בקשה אישית מהצלמים היקרים: אנא, אחזו בטלפון לרוחב ולא לאורך, כך שהסצינה כולה תיכנס לתמונה עם כל הלוחמים המצטרפים, ולא רק אדם אחד עם כיסא אחד.

"כשאני נקלע לקהל"ב - כלומר ‘קטטה המונית ליד בריכה', אני קודם כל מאתר את ‘עין הקטטה'. כמו בסערה בים, גם בקטטה יש סנטר אחד. מדובר באדם שבנפשו הוא סוג של לך ואלנסה, שיודע לזהות עוולה חברתית ודואג לזכויות המעמד שלו, כמתרחץ. למשל, אם שפכו מים על אשתו, דרכו על כפכפו של בנו או השתלטו בצורה עוינת על צלו הפרטי - אותו ואלנסה יידע להניע גם מהלכים וגם כיסאות כתר פלסטיק על ראשם של הכוחות העוינים. לכן אני מיד נצמד אליו - וזה כבר מבטיח לי להיכנס לפריים, ומי יודע, אולי להגיד כבר באותו ערב ‘שלום, רפי' - חלומו של כל מתקוטט. ברגע שהסנטר מרים את הכיסא הראשון, זה הסימן עבור כולנו להיכנס לעמדות.

"כאדם שכבר היה באיזו קטטה או שתיים, ואני מצטנע, כי הייתי בהרבה יותר, החל בטיסת השוקולד, דרך המהומה הגדולה בכנרת ועד קטטות בריכה מפורסמות מהארץ ומהעולם - אילת, בוקרשט, רודוס, ניקוס, מיקוס, ריקוס ולוס אנג'לס (כן, פעם הייתי צעיר והיה לי כסף) - רבים רוצים ללמוד מניסיוני ושואלים מה הם צריכים לעשות אם נקלעים לקהל"ב. אז קודם כל - בבריכה, כמו בחיים, חובה לקחת צד. אתה לא רוצה שהצופים בבית יחשבו שאתה חסר דעה. לכן, בכל עניין שהוא - מדיניות הקבינט בדרום, ‘האח הגדול', גומיגם, סרטון הנשים המתנצלות - תהיה בעד, תהיה נגד, תגיד משפט גנרי כמו ‘הם קיבלו את ההחלטה וזה מה שהם מצאו לנכון, ואני מכבד את האמת שלהם'. ולא משנה אם ההחלטה היא ללכת לקראת הסדרה בעזה או שאביבית בר זוהר תוסיף כובע ללוק היומי - העיקר שתצטרף לאיזשהו מחנה, שתרגיש שייך.

"לאחר שהצטרפת, תתחיל להזיז דברים. למשל, תחמש את הסנטר בכיסאות נוספים, וגם, שים לב לחזיתות חדשות העומדות להיפתח מתוך הבריכה, מחדר האוכל או מהמדשאה הגדולה. היופי בקהל"ב הוא שהן מתפשטות ללא שליטה, והן מאוד דינמיות. זה מתחיל בסכסוך של ראש בראש, ולאחר עשר שניות אנחנו מדברים כבר על מלחמת האחים המתרחצים.

"והכי חשוב, תמצא מישהו להרביץ לו, כי הרי לא תרצה להיתפס כאדם הזוי שסתם מסתובב עם כיסא ללא מטרה. אחרי שסימנת יעד, התרכז וחשוב על כל מאורעות השבוע: העומסים הבלתי נסבלים ברכבת, המשפחה מהדרום שרוצה לשים אצלכם את הילדים, עליית המחירים במשק, דגלי פלסטין בהפגנת הערבים, אין אבוקדו בשוק, גם בהכל־כלול צריך לשלם על ארטיקים בבריכה, מסתמן שאתה מארח את ראש השנה - נקז את כל האנרגיות השליליות האלה לתוך כיסא פלסטיק אחד. והכי חשוב, אחרי הראיון בחמש עם, שש עם או שבע בלי, תהפוך לכוכב של קבוצת הוואטסאפ המשפחתית, וכמובן לגאווה גדולה עבור הלאום שלך".