ברק אולי מקנא, אבל שוכח שעוזריו לשעבר של טראמפ לא שומרים על זכות השתיקה בחקירתם, להפך: הם פותחים את הפה ומשתפים פעולה עם רשויות אכיפת החוק בהפללת הבוס שלהם לשעבר. ברק מקנא, אבל שוכח שאצלנו בישראל לא תמיד נהגו כך העוזרים לשעבר של ראש הממשלה. הם לא מיהרו להפליל את הבוס שלהם לשעבר - לא בתחום קבלת התרומות ולא בתחומים אחרים. לכן, רגע לפני החזרה לחיים הפוליטיים ולפני שמקנאים צריך להפעיל את הזיכרון ולא לסמוך על הזיכרון הקצר של הציבור.
"העולם הזה" כמו "על המשמר" היה בית ספר לעיתונאות שהצמיח כאן שדרה גדולה מאוד של עיתונאים וצלמי עיתונות, היה חתום על אין ספור סיפורים בלעדיים וישב כיתוש טורדני על צוואריהם של ראשי שלטון מפא"י כחריג יחיד בתוך עיתונות מגויסת בוועדת העורכים בידי דוד בן־גוריון, איסר הראל וצה"ל.
קרובת המשפחה שלי הייתה במשך חודש וחצי של אשפוז ועוד שבועיים של ניתוח קשה והחלמה בידיים האמונות מאוד של פרופ' ריקרדו אלפיסי ושל המערך הכירורגי של הלל יפה בחדרה שתחת ניהולו. האמינו לי שבחנתי כל דבר בעיניים של עיתונאי ותיק, לא רק את הטיפול הרפואי שהיה מקצועי, מסור, אחראי ושקול, אלא גם את ניקיון השירותים, את נייר הטואלט שלעולם לא חסר, את העציצים והמעליות ואת האוכל וניקיון החדרים, את קצב החלפת המצעים - הכל היה מצוין. ומכאן למדתי את שידעתי: בית החולים הלל יפה בחדרה הוא בית חולים מצוין, הוא בית חולים של הקהילה והאזור שלנו.
ויש לי גם הודעה לח"כ בצלאל סמוטריץ', שלא רוצה שאשתו תלד במחלקה עם ערביות. חודשיים בהלל יפה מלמדים אותך עד כמה השותפות שלנו עם ערביי ישראל היא גדולה וחשובה ועד כמה אנשים כמוך וכמו "שליחי הציבור" שלהם מנסים לקלקל. לא תצליחו.
4. כבר חלפה שנה מאז שנדב קתאלי מהקיבוץ שלי, להבות חביבה, שכל את רעייתו שי־לי ואת בתם התינוקת יעלי בת השנה זכרן לברכה בתאונת דרכים מחרידה בכביש 40 בדרום. מאז נדב מגדל לבדו את איתן ויערה ילדיו ובמקביל הוא משקיע זמן ומאמץ למניעת התאונה הקטלנית הבאה. הוא מוביל את המזכירות ואת בני הקיבוץ וחבריו למאבק ברשויות התעבורה לבניית כיכר תנועה בצומת הכניסה לקיבוץ, שהפך למלכודת מוות. כן, ממש כך. ראש המועצה האזורית כבר התייצב, וכעת צריך לשכנע את משרד התחבורה. נדב לא יוותר וגם אנחנו לא. ואת תרומתי הצנועה למאבק של נדב קתאלי ושלנו - אני שם כאן.
השאלה אם מנהיגות היא תכונה מולדת או נרכשת נדונה אף היא בספר. הוא כתוב בגובה העיניים ורצוף דוגמאות וחוויות של המחבר ומרואייניו. גילוי נאות - גם אני מופיע בספר בפרק קצר על מנהיגות ותקשורת ועל מנהיגות בעידן הטוויטר והרשתות החברתיות, אולם לא זו הסיבה שבחרתי להעניק את הספר השישי של אביגדור קהלני כשי לחג לחברי, לקוחותי ובני משפחתי.
6. לפני יומיים הלכתי לאכול ארוחת צהריים אצל "שמש" בשוק התקווה. בכל פעם שאני בשוק אני לא פוסח על ביקור ב"קפה מזרחי" אצל עזרא. 70 שנה קיימת החנות הזאת, והיא פועלת עם אותן מטחנות קפה ותבלינים ועם אותם תנורי קלייה. יש בה אותם ריחות וטעמים והזיכרונות ממחוז ילדותי ונעורי.
הייתי שם עם סבתא שפיקה ז"ל, עם אבא יעקב ז"ל ועם אמא תבדל"א, ועכשיו אני הולך לבד. וחוץ מזה, עזרא הוא ממוצא דמשקאי ואנחנו מתרגלים ערבית רצוצה. הסבא שלו, חכם עזור ז"ל, גדול מוהלי דמשק וסבו של הרב עזרא טראב, רבה דהיום של שכונת התקווה, היה גם המוהל שלי, ועל פי הסיפורים הייתי האחרון שהוא מל בחייו ועשה זאת בידיים רועדות, אך במקצועיות והכל יצא ברוך השם תקין.
שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף