בן כספית, שלקראת בחירות תשנ"ט (1999) כתב ספר על אהוד ברק, נפגש עם הפוליטיקאי הכושל ביותר בתולדות המדינה מבין אלה שהגיעו לראש הצמרת - והגדיר את שיח ההבלים ביניהם כ"שיחות עומק". ב"שיחות" הללו, שפורסמו בשבוע שעבר ב"מעריב־סופהשבוע", אין דבר למעט הפרחת ססמאות הזויות מפיו של ברק, ששוב, בפעם המי יודע כמה, מוכיח בוחן מציאות נמוך מאפס, רמייה כפייתית, בורות, שחצנות וציניות חסרת מעצורים.

יש לזכור: בתוך פחות משנה כראש ממשלה הצליח ברק לרסק קואליציה של למעלה מ–75 ח"כים ולעמוד בראש ממשלת מיעוט שתמכו בה 30 ח"כים בלבד. בתום 17 חודשים כראש ממשלה הוא הובס בבחירות תשס"א (2001) על ידי אריאל שרון, ועשר שנים אחר כך, כשהוליך את העבודה בבחירות תשס"ט (2009), השיג ברק את התוצאה הגרועה ביותר בכל 89 שנות המפלגה: 13 ח"כים. את הסיעה המדולדלת הזאת פילג גם כן והותיר אותה עם שמונה ח"כים, והכול כדי להמשיך להיות שר ביטחון במשך שנה תחת שנוא נפשו ובעיקר נשוא קנאתו הכפייתית, הלא הוא בנימין נתניהו. שתי אלה, השנאה והקנאה, מכתירות אותו, ללא מתחרים, לראש וראשון לנתניהופוביומטים מבין הפוליטיקאים במקומותינו.

יש לזכור עוד כי לאחר שהתאכזב ממנו ואף תקף אותו נמרצות במשך שנים רבות, הובילה השנאה לראש הממשלה את כספית - מראשי הנתניהופוביומטים בתקשורת - שוב לזרועותיו של ברק.



# # #

"החזון של הממשלה הוא עיוות החזון הציוני־דמוקרטי", מצהיר ברק. האומנם? מאז תחילת שנות ה־30 ועד למהפך תשל"ז (1977) "החזון הציוני הדמוקרטי" על פי השמאל הציוני דאז היה "הגמוניה של מעמד הפועלים". כידוע, הגמוניה תמידית של זרם פוליטי אחד, בינה ובין דמוקרטיה אין ולא כלום. קל וחומר שאותו שמאל יצר שלטון ייחודי של דגל אדום באמצעות פנקס אדום, פנקס הסתדרותי שיצר תלות של מרבית השכירים, הן בבריאות והן בפרנסה, במפלגת השלטון, באמצעות ההסתדרות הישנה. ישראל הפכה לדמוקרטיה רב־מפלגתית, שבה האזרח חופשי לגמרי מתלות כלשהי בשלטון אך ורק מאז המהפך ההיסטורי.

"חוק הלאום הוא חוק עוקף בג"ץ, שמטרתו שלילת המגילה כבסיס חוקתי", מצהיר ברק ב"עמקות מחשבתית". רק בורות גמורה במבנה החוקתי עשויה להוליד אמירה כה נטולת יסוד. למגילת העצמאות אין, ולא היה מעולם, כל מעמד חוקתי, בדיוק כשם שלהצהרת העצמאות של ארה"ב אין כל מעמד חוקתי. בית המשפט העליון פסק כך שוב ושוב בכל פעם שהסוגיה עלתה בפניו. למותר להכביר מילים על כך שברק לא טורח אף להתחיל ולנמק כיצד חוק הלאום עוקף את מגילת העצמאות, מסמך שבו לא בא זכרה של המילה "דמוקרטיה" ואילו השוויון לא נזכר, ולו ברמז, בשום חוק יסוד, לרבות לא בחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו". האומנם גם כל חוקי היסוד הם עוקפי מגילת העצמאות?!

הזיותיו של ברק אינן מסתיימות בכך. בהבל "עומק הגיגיו" הוא שולח את קציני צה"ל להישפט בבית הדין הבינלאומי בהאג עקב החוק, ושוב, בלי להביא צל של נימוק מדוע והכיצד. אמירה מרושעת זו היא בבחינת משל מובהק לאמרת חז"ל הידועה: "הרוצה לשקר ירחיק עדותו".

בתוך שטף ההבלים מצהיר כספית שהוא עדיין מעדיף את אולמרט המורשע על ברק כמנהיג השמאל. צא וראה: את נתניהו הוא דורש לסלק כאן ועכשיו מלשכת ראש הממשלה, אף כי חרף חקירותיו הבלתי נגמרות - כי אין כלום ולא היה כלום ולא יהיה כלום - טרם הוגש כתב אישום, ואילו אולמרט עדיין הינו פוליטיקאי מועדף בעיניו, אף כי הינו עבריין שפוט למאסר.

כ"ידענותו" המשפטית של ברק במשפט חוקתי, כך הוא בעיני עצמו מומחה למשפט פלילי, עד כדי כך שללא היכרות כלשהי עם 99.9% מהניירת של תיק 4000 (בזק־וואלה!), הוא פוסק חד־משמעית שאין ספק שנתניהו קיבל שוחד משאול אלוביץ'. רק שנאתו ולמעלה מכך, קנאתו בנתניהו - ראו את כישלונותיו המחפירים של ברק כראש ממשלה בהשוואה להישגים חסרי התקדים של מדינת ישראל בעשור האחרון, תחת ממשלות נתניהו - יכולות להוליד מסקנה הזויה שלפיה, כדי לזכות במספר כתבות מחמיאות באתר וואלה!, נתנו לבעל השליטה הטבות ענק בשווי מאות מיליוני שקלים.

# # #

על פי הזיות ברק, נתניהו מוליך את מדינת ישראל לעבר מותה ולעבר הכתרתו של מוחמד כראש ממשלה, ולכן המאבק נגדו הוא "התנגשות של ראש בראש לחיים ולמוות". כל זאת, משום שברק מייחס ברמייה לנתניהו את הכוונה לספח את כל שטחי יהודה, בנימין ושומרון, על תושביהם הערבים. האומנם נתניהו מתעתד, או אף רמז אי־פעם כי בדעתו לספח את שטחי א'־ב' (A־B בלשון המתייוונים), על למעלה ממיליון הערבים המתגוררים שם? למרבה הצער, ספק אם נתניהו אף שואף לספח את שטח ג' - 60% משטח יהודה ושומרון, שבו יושבים חצי מיליון יהודים ו־70 אלף ערבים. שוב לפנינו איום שיסודו ברמייה נטולת ראיה, הצופה פני עתיד, כדרכם המובהקת של ילקוטי כזבים מהלכים על שתיים.

באם עסקינן בראיית העתיד של ברק, ראוי להיזכר בהצהרתו מלפני כשש שנים, שלפיה בתוך שבועות יחדל בשאר אסד להיות נשיא סוריה. גרוע מכך, כאשר זמם למסור את רמת הגולן כולה לידי אסד האב הניאו־נאצי (הבעת', על פי הגדרתה העצמית, הינה מפלגה נציונל־סוציאליסטית), הוא נזקק, למרבה החרפה, לאיומים על העם היושב בציון, שלפיהם אם לא ייעשה מעשה זימרי כאן ועכשיו, תפרוץ מלחמה - איום שאפילו אסד עצמו לא העז להוציא מפיו.

ברק, כמו כל השמאל הקיצוני, חוזר שוב ושוב במסגרת "שיחות העומק" על האמירה השקרית שלפיה כדי לאחוז בהגה השלטון, עוסק נתניהו כל היום בהפחדת הציבור, בה בשעה ש"הפוסל במומו פוסל", כי הוא עצמו נוהג כך. ב"שיח העמוק" הוא מצוטט כאומר: "בלי להפחיד את הציבור לא ילך כלום". הנה כי כן, במשקפיים אלה ודרכם בלבד, יש לראות את מכלול הכזבים העתידיים שאותם צופה ברק, שגילה, כאמור, בוחן מציאות אפס כלפי ההווה ונמוך הרבה מאפס באשר לעתיד, כמפורט לעיל.

לברק אין עכבות להצהיר כי "לביבי אין שום הישגים אצל ולדימיר פוטין". בתוך כך מתפרץ האגו הבלתי נדלה שלו, והוא טוען כי הוא מכיר זמן רב יותר וטוב יותר את פוטין מאשר נתניהו. צריך לקרוא כמה פעמים כדי להאמין שיש אדם שמסוגל לפלוט רמייה כה בוטה וגסה מפיו - כמה פעמים פגש ברק את פוטין לעומת נתניהו? לשיטתו הכוזבת של ברק, יד חופשית של פוטין לישראל לפעול כאוות נפשה בהפצצות על מטרות איראניות ושל חיזבאללה על אדמת סוריה הינה בבחינת "שום הישג", כמו הצטרפות פומבית של נשיא רוסיה לדרישת נתניהו לסילוק איראן וכפיפיה מכל שטח סוריה, הינה בבחינת כלום מדיני.

# # #

ראינו לעיל את "הבנתו" הרבה של ברק במשפט בכלל ובמשפט חוקתי בפרט. כמידת הבנתו באלה, כך מידת "ידיעותיו" במשנת הרב קוק ובמשנת בנו וממשיך דרכו התורנית והפוליטית, הרב צבי יהודה קוק זצוק"ל. תוך הפגנת בורות לשמה, קובע "איש ההלכה" ברק, כי בנו של הרב קוק סילף את תורת אביו. שוב, כדרכם של המשתמשים בססמאות ריקות מתוכן מחד, ומאידך בלתי מובנות כלל למשתמש בהן, אין הוא טורח להביא ולו נימוק ו/או אבק ראיה כדי להמחיש את דבריו. שהרי ברק, הוא כידוע על פי בן כספית, איש של "שיחות עומק".

אין אפוא פלא שאת שאיפת "אלפיים שנות" של העם היהודי לשוב לארץ ישראל - ללא הקו הירוק הקורע את ליבת הארץ, חבלי יהודה, בנימין והשומרון - כמו גם את משאת הנפש של 70 דורות לבניית בית המקדש, מגדיר ברק - שאינו רק פוסט־ציוני אלא גם פוסט־יהודי - כ"לאומנות אפלה". יסוד היסודות של סידור התפילה בכל הגלויות והתפוצות הינו תפילת שמונה עשרה הנאמרת 21 פעמים בשבוע, למעט נוסח מקוצר בשבת. ליבת התפילה הינה בקשות ותחינות מהקב"ה לקיבוץ גלויות לשיבה לארץ אבות, ומעל כל לבניית בית המקדש כאן ועכשיו.

את כל אלה, תוך היזקקות לכמויות בלתי נדלות של רשעות, בורות ומעל לכל ריק מוחלט מיהדות, מגדיר ברק, כאמור, בלי בושה ומעצור, כ"לאומנות אפלה". אחרי ככלות הכל, היה זה ברק שהסכים למסור לרוצח יאסר ערפאת 90% מהעיר העתיקה, לרבות הר הבית, 97% משטח יו"ש, וייפה את כוחו של יוסף ביילין להודיע בכתב שאת "בעיית הפליטים" יש לפתור על פי החלטה 194 של מועצת הביטחון, הקוראת כידוע להחזרת כולם - למעלה מ–5 מיליון על פי אונר"א - לתוך ישראל של הקו הירוק.

את כל אלה עולל ברק - ככתוב בספרו של רביב דרוקר - כי העריך שהסכם השמדה עצמית שכזה יביא לו ניצחון בבחירות לראשות הממשלה של תשס"א (2001).

כדי להשלים את תמונת "השיח העמוק" מצדיק ראש הממשלה לשעבר את התבטאותו המחפירה והנואלת של האלוף יאיר גולן, שלפיה ישראל דהיום מזכירה בכמה ממאפייניה את גרמניה הנאצית של שנות ה־30. בכך מצהיר ברק על עצמו כי הוא תאום פוליטי של גדול שונאי ישראל באירופה, מנהיג הלייבור קורבין, שזוהי משנתו האנטישמית כלפי ישראל.

# # #

לסיכום, לאור "שיחות העומק", חלומו וציר מאווייו של כל איש לאומי בישראל צריך להיות שובו של אהוד ברק להנהגת השמאל הקיצוני הישראלי - העבודה ומרצ. או אז יימחק השמאל הקיצוני כמעט לחלוטין מן המפה הפוליטית.