1 בימים האחרונים כלי תקשורת וממשלות במערב מרבים להתריע כי צבא סוריה מתכוון להשתמש שוב בנשק כימי, או לפחות בגז כלור, במערכה על אידליב. המתקפה על המעוז הגדול האחרון של המורדים טרם החלה, אף שחילות האוויר של סוריה ורוסיה החלו כבר לתקוף יעדים במחוז שבצפון־מערב המדינה. 

לא ברור אם הפרסומים והאזהרות האלה מבוססים על מידע מודיעיני מוצק או שהם חלק מלוחמה פסיכולוגית של ארה"ב, שנועדה להשחיר את דמותם של ולדימיר פוטין ובשאר אסד. בכל מקרה, גם המודיעין הישראלי עוקב בערנות רבה אחר ההכנות למתקפה. מקורות אמריקאיים יודעי דבר אמרו לי כי הם סומכים בין השאר גם על "העיניים והאוזניים" של המודיעין הישראלי בכל הקשור לסוריה, ובפרט לסכנת השימוש בנשק כימי באידליב.

יכולותיה הכימיות של סוריה היו תמיד בראש דאגותיה של ישראל, ומכאן גם המעקב הצמוד אחר מתקני הייצור, האחסנה והטילים הנושאים ראשי חץ כימיים. כשנאלץ אסד לפרק את הארסנל הכימי שלו בתקופת אובמה, היה המודיעין הישראלי בין המקורות הבולטים שסיפקו מידע שאישש את המהלך. הערכת המודיעין הייתה ועודנה כי אסד פירק יותר מ־90% מיכולתו הכימית, אך נותרה לו עדיין יכולת שיורית של כמה אחוזים. השבוע פורסם דוח של האו"ם שקובע כי המשטר הסורי אחראי ל־33 תקיפות כימיות מאז 2013.



בישראל ממעטים לדבר על הנושא הסורי. אומנם פה ושם קצינים בכירים, כולל הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ראשי אמ"ן וראש המוסד יוסי כהן, ציינו בשיחות סגורות כי המודיעין הישראלי תרם למאבק הבינלאומי בדאעש בסוריה ולסיכול כוונותיהם של פעילי "המדינה האסלאמית" לבצע מתקפות טרור באירופה, אך אלה הם רמזים קטנים ביחס לתרומה הרבה של המודיעין הישראלי בנושא, תרומה שעל היקפה שמעתי מפי מקורות אמריקאיים. "הכיסוי המודיעיני של ישראל הוכיח את עצמו בכל שנות מלחמת האזרחים בסוריה", הדגיש אחד המקורות, "המידע שישראל העבירה למודיעין האמריקאי ולקואליציה הבינלאומית היה חשוב ביותר וסייע להכנת מטרות לתקיפת דאעש".

אך לא רק נגדו. במשך עשרות שנים היה למודיעין הישראלי מידע רב על הנעשה בסוריה. לפי פרסומים שונים, יחידות מיוחדות של המודיעין, כמו סיירת מטכ"ל פעלו במשך שנים בסוריה כדי להתקין מכשירי האזנה. על פי דיווח ב"ניו יורקר", במקרה אחר חדרו לוחמי מודיעין לאזור דיר א־זור במזרח המדינה ונטלו דגימות קרקע, צמחייה ומים מהאתר שבו בנתה סוריה כור גרעיני, לפני שהופצץ על ידי חיל האוויר לפני 11 שנה. תקיפה זו היא רק ביטוי אחד לעובדה שחיל האוויר הישראלי פעל בשמי סוריה עוד לפני מלחמת האזרחים במגוון משימות, כמו צילומים ואיסוף מודיעין, אך גם כדי להזהיר ולאותת על יכולותיו, כמו בגיחה בגובה נמוך שבוצעה באוקטובר 2003 מעל ארמונו של אסד בדמשק - פעולה ששר הביטחון דאז שאול מופז הצהיר עליה בראיון לעיתון אמריקאי.

לפי פרסומים זרים, פעלו לוחמי המוסד לא פעם בסוריה והיו מעורבים בחיסול או בניסיונות חיסול של אנשי חמאס וחיזבאללה. מעל הכל בולט המבצע שהביא לחיסולו של עמאד מורניה, "שר הביטחון" של הארגון השיעי־לבנוני בפברואר 2008 בדמשק. בקיצור, סוריה הייתה תמיד "טרה קוגניטו" - ארץ נודעת למודיעין הישראלי. לדברי המקורות האמריקאיים, "היכולות האלה של המודיעין הישראלי שנצברו במשך השנים נשאו פרי גם במלחמה ועזרו לנו אז וגם כיום".

לפי המקורות, ישראל לא הסתפקה במידע שצברה לפני מלחמת האזרחים. מטבעם, מלחמות ומצבי כאוס מעניקים תמיד הזדמנות להשיג מידע חדש ומעודכן. התוהו ובוהו שנוצר וגלי פליטים הם לרוב מסווה מצוין לחדירה מודיעינית ולגיוס סוכנים.
 

נוסף לכך, מקורות אמריקאיים מצביעים על קשרים שיצרה ישראל במהלך שנות המלחמה עם מיליציות ומשמרות מקומיים שהקימו תושבי הכפרים שלאורך הגבול ברמת הגולן, כדי להגן על עצמם. לפי פרסומים זרים, ישראל לא הסתפקה רק בסיוע הומניטרי ובטיפול רפואי, אלא גם סיפקה למורדים נשק קל ותחמושת. אפשר לשער כי הם גם שימשו מאגר לגיוס סוכנים ולהשגת מידע. אפשר גם להניח שבני העדה הדרוזית בישראל, המקיימים קשרים הדוקים עם אחיהם שמעבר לגבול הם אמצעי חשוב נוסף, אף שמרביתם תומכים במשטר אסד. 

על פי מקורות אמריקאיים, הקשרים ושיתוף הפעולה המודיעיני לא היו חד־סטריים - מישראל לארה"ב ולקואליציה. הם פעלו גם בכיוון ההפוך. סוריה הייתה, ובמידה מסוימת עודנה, זירה ומעבדת ניסוי ישירה או עקיפה עבור צבאות וגופי מודיעין ממדינות רבות, ובכללן מדינות ערביות כמו ירדן, ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות. עובדה זו, לדברי מקורות אמריקאיים, סייעה למודיעין הישראלי לחדד את קשריו עם מדינות אלה.



2 אחד מהישגיו של הרמטכ"ל איזנקוט, שיסיים את תפקידו בעוד כשלושה חודשים, מתבטא בקידום מעמדו של הלוחם ובשיפור תנאיו. אחת ההחלטות שהתקבלו בתקופתו הייתה הגדלת שכרם של משרתי הקבע ביחידות השדה בכלל ושל הלוחמים בפרט. 

דובר צה"ל, משרד יחסי הציבור המשומן והגדול במדינה (ובעלות נמוכה יחסית של משרתי חובה), טורח שוב ושוב להזכיר את שיפור תנאי הלוחמים, אבל המציאות, כמו תמיד, שונה. גלגלי השיניים של המטחנה הבירוקרטית של צה"ל בכלל ושל אגף כוח אדם (אכ"א) בפרט שוחקים מעת לעת את ההחלטה ומפוררים אותה. בעבר פורסמה במדור זה הפגיעה בשכרם של הלוחמים שהשתתפו בקורס קצינים. כעת הגיעו לידי פרטים על הפרה חדשה, שהביאה, בניגוד להבטחות, להדרה ולפגיעה בתנאי השירות של עשרות קצינים בסדיר. המשמעות היא הפחתה של מאות שקלים בשכרם.

בחודשיים האחרונים נדהמו להיווכח כל הקצינים בשירות סדיר בבית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ) כי צה"ל הפחית, בלי שהודיע מראש ובשרירותיות, בין 30% ל־40% משכרם. מדובר במשכורת של לוחם בשנה השלישית לשירותו, שזכאי גם לתוספת קצינים. זה קרה גם למפקדי מחלקות בבסיס הדרכה החילי ולצוערים בקורסי קצינים בתקן לוחם, הנמצאים בהכשרות שונות. ההסבר שניתן בדיעבד לקצינים הוא שאף על פי שהם עברו מסלול לוחמים, צה"ל, מטעמי חיסכון, מעדיף להגדירם כ"תומכי לחימה". הסבר זה מקומם במיוחד, כי על אף שנעשו קיצוצים בשנים האחרונות, צה"ל עדיין עוטה על עצמו שומנים מיותרים. אם ברצונו לקצץ, שלא יעשה זאת על גבם של הלוחמים.

בשום מקום עבודה אחר העובדים לא קמים בבוקר - ובתפקידים שהקצינים הלוחמים ממלאים לא פעם לאחר שתיים־שלוש שעות שינה, אם בכלל - ומגלים שספגו קיצוץ משמעותי בשכרם. אם זהו היחס לקצינים לוחמים, בל יתפלאו בצה"ל על ירידת המוטיבציה להמשיך לשרת בקבע.



בעקבות פנייתי הבהיר דובר צה"ל כי בצה"ל מודעים לבעיה ומתכוונים לתקן אותה. בהודעת הדובר נאמר: "במסגרת פקודה חדשה שעודכנה לאחרונה, תבוצע התאמה לשכר הקצינים בשירות חובה, אשר ביצעו מסלול לוחם וכעת שובצו בתפקידי קצונה בענפי המקצועות בבסיסי ההדרכה לאחר קורס הקצינים. על פי הפקודה, יקבלו הקצינים משכורת זהה לזו של מפקדי המחלקות בבסיס ההדרכה. שינוי משכורתם של הקצינים יבוצע בחודשים הקרובים. נדגיש כי משכורתם של קצינים המשרתים בתפקידי הכשרה כמפקדי מחלקות בבסיסי ההדרכה לא נפגעה, זאת משום שהשינוי נוגע לקצינים בענפי המקצועות בבסיסי ההדרכה השונים בלבד".

3 כבר כחמישה חודשים שמיכאל פורמן, אזרח ישראלי בן 53, נשוי ואב לילדים מאשדוד, עצור בתנאים קשים בכלא ביוון. דומה שלאף גורם רשמי לא ממש אכפת. לא למשרד החוץ, לא למשרד המשפטים ולא לחברי כנסת, אפילו לא לאלה ממפלגת ישראל ביתנו.  

יחסם של הגורמים הרשמיים כלפיו תמוה במיוחד על רקע העובדה שמשרד החוץ ממהר להתגייס למען כל ישראלי שנמצא במצוקה בכל פינה על פני כדור הארץ. בכל תאונת דרכים בנפאל, בכל היעלמות של מטייל ישראלי בג'ונגל בדרום אמריקה או על הר טרשים בגיאורגיה, נכנס חדר המצב של המשרד לפעולה. והפעם, משום מה, שקט. פרט לביקור אחד של הקונסולית באתונה, זמן קצר לאחר מעצרו, ושיחת טלפון לאחרונה ממחליפתה, מתעלמים במשרד החוץ מקיומו וממצבו של פורמן, בטענה שהמשרד אינו יכול להתערב בהליכים משפטיים המתנהלים במדינה אחרת. 

"אני לא מבינה מדוע אנו זוכים לחוסר יחס", אמרה לי בהתרגשות על סף דמעות הבת אלנה בשיחת טלפון מאתונה, לאחר שביקרה את אביה. "אבא שירת בצבא, מילא את כל חובותיו כאזרח, וכעת, כשהוא נזקק לעזרה, מתעלמים מאיתנו".
 

פורמן נעצר באפריל לאחר שנחת באתונה בטיסה מנתב"ג. הוא נעצר כשעבר בטרמינל בדרכו לטיסת המשך לז'נווה, שם לומדת בתו באוניברסיטה. השוטרים היוונים אמרו לו כי ממשלת בלארוס הוציאה נגדו צו מעצר בינלאומי באמצעות האינטרפול, והיא מבקשת להסגירו לידיה ולהעמידו למשפט בחשד להונאה. פורמן הובא בפני שופט, ושוחרר למעצר בית, אך לאחר מכן, בדיון נוסף, החליט בית המשפט היווני להחזיקו במעצר עד שיסתיימו הליכי ההסגרה.

פורמן, מהנדס מכונות במקצועו, עלה לישראל מברה"מ ב־1990 והתגורר בשדרות הציונות באשדוד. בעשור האחרון עבד כיועץ במיזמים שונים בחוץ לארץ, ובכללם ברוסיה ובבלארוס. במהלך השנים נכנס ויצא מבלארוס ללא בעיה. לפני כעשור שכרו את שירותיו במפעל OVZ לייצור קרונות רכבת בעיר אוספיביצ'י. משקיעים רוסים מחברה בשם "גרנד אקספרס" החזיקו ב־74% מהבעלות והשאר היה בידי ממשלת בלארוס, מועצת המחוז והעירייה. בין השאר נתבקש פורמן לרכוש עבור המפעל תנור ענק לעיבוד מתכות, וכך עשה. 

בתוך כך הסתכסכו השותפים ביניהם, המפעל נקלע לקשיים, וממשלת בלארוס השתלטה עליו. אחד מהשותפים במפעל, באמצעות מועדון ספורט הנשיאותי שהוא עומד בראשו, הוא דימיטרי לוקשנקו, בנו של נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, שנחשב לדיקטטור האחרון באירופה, שריד של המשטר סובייטי. דימיטרי לוקשנקו נמצא ברשימה השחורה של אנשי עסקים מבלארוס שהאיחוד האירופי וארה"ב הטילו עליהם עיצומים, כולל איסור כניסה והקפאת נכסים בשל חשדות למעורבות בזיוף בחירות, דיכוי פוליטי ותעמולה. 

בבית דין בינלאומי לבוררויות בוושינגטון מתבררת תביעת ענק בסך 200 מיליון דולר שהגישו השותפים הרוסים. לטענת הבת אלנה, אביה נטה לצדד בעמדתם. כשנודע הדבר לממשלת בלארוס, החלה לשלוח רמזים לאביה לבל יעיד לטובת השותפים הרוסים. כשהרמזים לא עזרו, החלו להגיע אליו ב־2015 שמועות כי הוא חשוד בהונאה ובהלבנת כספים יחד עם מנהל המפעל. המנהל נעצר ונשלח לשלושה חודשים בכלא. לאחר שריצה את עונשו, חזר לעבוד באותו תפקיד במפעל. פורמן עזב את בלארוס, חזר לישראל והמשיך לנסוע לעבודות בחוץ לארץ, אך נמנע מלבקר בבלארוס. ב־15 באפריל נעצר כאמור ביוון. 

"המעצר נעשה בנסיבות מוזרות", אומר עורך דינו שוקי שטיין. לפי התאריך שעל הצו, הוא הוצא כבר ב־10 בינואר 2017, אך לא מומש במשך 15 חודשים. מדוע פורמן לא נעצר במדינות שבהן ביקר, כשהצו כבר היה בתוקף, מתפלא שטיין. יש לו השערות לגבי השאלה מדוע דווקא יוון נענתה לבקשה, אך אין לו ראיות, ולכן אינו מעוניין לפרטן. "החשדות נגדו, למיטב הבנתי ולפי החומרים שראיתי, הן קשקוש. הטענה היא שהוא רכש את התנור ב־800 אלף דולר ומכר במיליון וחצי. הוא מכחיש זאת ומספק הסברים על ההוצאות שהיו לו. המניע לבקשת ההסגרה הוא פוליטי. בלארוס רוצה אותה אצלה כדי להשתיקו ושלא יעיד בבוררות. ולכן צו ההסגרה נעשה משיקולים פוליטיים. משכך ממשלת ישראל צריכה לפעול כדי למנוע את הסגרתו. זו חובתה של הממשלה כלפי אזרחיה. הרי ברור שאם בלארוס הייתה מבקשת לעצור אותו ולהסגירו מישראל על סמך החומר שהגישה ביוון, משרד המשפטים היה דוחה את הבקשה על הסף".

במקביל לפעילותו של עו"ד שטיין שכרה המשפחה את שירותיו של עורך דין יווני, שמנסה בהליכים משפטיים למנוע את ההסגרה. "הטיפול המשפטי עולה לנו הון עתק", מציינת אלנה, "לשם כך נאלצנו למכור את הדירה באשדוד".
 

בתי משפט בערכאות נמוכות אישרו את בקשת בלארוס. בשבוע שעבר התקיים דיון בבית המשפט העליון של יוון בערעור שהגיש פורמן נגד ההסגרה. היום (שישי) צפוי להינתן פסק הדין. בין יוון לבלארוס אין הסכם הסגרה, והיא אינה חייבת להסגירו. ההכרעה הסופית היא בידי שר המשפטים היווני. "ומשום כך זו הכרעה פוליטית", מוסיף שטיין, "פניתי אל שר החוץ, שהוא כידוע ראש הממשלה, ואל שרת המשפטים איילת שקד כדי שיתערבו בפרשה, אך הם לא טרחו בכלל לענות. אני מקווה שבכל זאת מישהו בממשלה יתעורר ויעשה את המעשה הנכון לסייע לאזרח ישראל שנקלע לסבך פוליטי ומשמש כלי משחק ציני בידי ממשלת בלארוס". 

אלנה פורמן מדגישה: "אם יוסגר אבי לבלארוס, נשקפת שם סכנה לחייו. אין לנו אמון במשפט הבלארוסי. אנו רוצים שיועבר לישראל ושם ייבחנו ההאשמות נגדו בידי משרד המשפטים ואפילו בית משפט, שבצדק שלו אנו בוטחים".

אולי יש עוד מניע נסתר להתנהלות של ממשלת ישראל. לישראל קשרים טובים מאוד עם משטרו של לוקשנקו, שמצדו מקיים יחסים מצוינים עם איראן ומוכר לה כל מה שהוא רק יכול. לאחר שמאיר דגן, ראש המוסד, לא הצליח לקבל תרומת כליה במדינות אחדות בעולם, נרתם לוקשנקו אישית וסייע לו למצוא תורם. בזכות התרומה האריך דגן את חייו בכמה שנים. מי שסייע אז לדגן היה בין השאר שר הביטחון אביגדור ליברמן, שיש לו קשרים אישיים עם לוקשנקו. בזמנו, כשניהלה משטרת ישראל חקירה נגד ליברמן, היא גם ניסתה לברר על קשריו ועסקיו באותה מדינה. 

פנייה לקבלת תגובה ממשרד המשפטים לא נענתה.

ממשרד החוץ נמסר: "ככלל, משרד החוץ באמצעות נציגויותיו הדיפלומטיות בחו"ל אינו רשאי להתערב בהליכי חקירה ושיפוט של מדינה ריבונית אחרת, וכך גם במקרה הזה. המעורבות הקונסולרית של נציגנו בחו"ל מתבצעת בהתאם לאמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים על בסיס הומניטרי בלבד".

* הבוקר (שבת) נמסר כי בית המשפט העליון ביוון קיבל את הערעור בנושא, והורה לשחרר את פורמן ולא להסגירו לבלארוס. 

tguvot@maariv.co.il.