השאלה אינה איך קרה שמטוס רוסי נפל בעקבות תקיפה ישראלית בסוריה, אלא איך זה קרה רק עכשיו. בשנתיים וחצי האחרונות ביצעה ישראל (על פי עדות הרמטכ"ל עצמו) מאות תקיפות אוויריות דומות בשטח סוריה. זו מלחמה. העובדה שזו הפעם הראשונה שמטוס רוסי הופל בטעות (על ידי הסורים) היא לא פחות מנס. העובדה שאף מטוס אזרחי, עמוס במאות נוסעים, לא נפגע עד עכשיו, כנ"ל. מקרה כזה היה מוביל לקטסטרופה שאת אחריתה אין לדעת.

בסופו של דבר, זה לא רק "מי הפיל", אלא גם "מי התחיל". מכיוון שמדובר במטוס רוסי ובמחדל סורי, ניתן להניח שהמשבר יחלוף. הרוסים הודיעו אתמול בבוקר על סגירת המרחב האווירי מעל סוריה, מה שיקשה מאוד על מטוסינו לפעול, אך לא ינטרל אותם. השגרירות הרוסית בתל אביב שחררה הודעה רעה מאוד מבחינת ישראל, בעוד מפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין מציג את העובדות בפני עמיתיו במוסקבה.

מי שחשב שהמשבר חלף בעקבות דבריו המרגיעים יחסית של פוטין במוצאי החג, חושב עכשיו פעם נוספת. יחד עם זאת, חיל האוויר יודע לשגר את טיליו ממרחקים גדולים מאוד, והימים שבהם צריך היה לצלול מעל המטרה ולשחרר את הפצצה בנקודה מסוימת, חלפו מזמן. דבר אחד בטוח: קו האשראי שפתחו לנו הרוסים מעל סוריה הולך ונסגר. מרווח הטעות מצטמצם. בפעם הבאה, בעצם כדאי מאוד שלא תהיה כזו.

איליושין 20 של צבא רוסיה. צילום: קיריל נאומנקו

איליושין 20 של צבא רוסיה. צילום: קיריל נאומנקו

פעילותו של חיל האוויר (וחילות נוספים) בתחום הזה, המכונה בצה"ל מב"ם (המערכה שבין המלחמות), ייצרה בשנים האחרונות חיכוך חריף בין כל מי שטס מעל המרחב, וכמעט כולם טסים שם. אמריקאים, רוסים, צרפתים, בריטים, גרמנים, ישראלים, סורים, לבנונים, טורקים ושאר חברות קואליציה מערבית או מזרחית. במונחים אוויריים, המרחב הזה דומה לנתיבי איילון בכניסה לתל אביב ביום ראשון בבוקר. צפיפות טיסה אימתנית שקשה לשלוט בה או לווסת אותה בימי שלום, לא כל שכן בימי מב"ם. לזה צריך להוסיף את ההתנהגות הסורית: הם יורים כמו משוגעים.

בהיעדר מענה אמיתי ליתרון הטכנולוגי העצום של חיל האוויר, הסורים פשוט משגרים את עצמם לדעת. במאי האחרון, באירוע התקיפה של בסיס חיל האוויר הסורי 4T, שיגרו הסורים 170 טילי קרקע־אוויר לעבר המטוסים התוקפים. אז זהו, שזה לא ממש לעבר המטוסים התוקפים. זה בדרך כלל לכיוון הכללי של האויב. כלומר יורים סתם ככה, כדי לירות ולהגיד אחר כך שהניסו את התוקפים. מדובר בטילים שמסוגלים להתביית גם על מטוס תמים שעובר בדיוק בסביבה ולא מתכוון להפציץ שום דבר.

זה בדיוק מה שקרה למטוס האליושין 20 הרוסי בלילה שבין ראשון לשני השבוע. והוא אפילו לא "עבר בסביבה", והוא אפילו לא היה שם בזמן התקיפה, אלא אחריה, כשהמטוסים שלנו כבר לא היו שם. משימתו של אלוף עמיקם נורקין, בפגישות אתמול במוסקבה, הייתה להמחיש בפני עמיתיו הרוסים את אוזלת היד הסורית, את חוסר האחריות של מערך ההגנה האווירית הסורי, את היד הקלה על ההדק והזלזול המופגן בעובדה שיש עוד מטוסים באוויר וטילי קרקע־אוויר צריך לשגר רק לעבר מטרה אמיתית, קיימת, ולא "לרסס" את השמיים.

הטור המלא במעריב סופהשבוע

המשבר עם מוסקבה יחלוף, אבל קו האשראי שפתח לנו פוטין הולך ומצטמצם

בסופו של דבר, זה לא רק "מי הפיל", אלא גם "מי התחיל". מרווח הטעות של חיל האוויר מעל סוריה מצטמצם. בפעם הבאה, בעצם כדאי מאוד שלא תהיה כזו