1. כמו בכל שנה הגיע היום הקדוש. אווירת החג ריחפה באוויר ממטולה עד אילת, העם הנבחר רוקן את המדפים בחנויות המזון, ומיליוני אזרחים בישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, עשו הכנות אחרונות לקראת יום הדין. רוצחים, אנסים, שודדים, סחטנים, משחדים, גנבים, פורצים ומתעללים לבשו לבן והלכו בחרדת קודש אל בתי הכנסת כדי לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם על מעשיהם הנפשעים, מתוך תקווה ואמונה שהיושב במרומים יקשיב לתפילותיהם ויעניק להם ברוב חסדו ניקוי־זיכוי וילבין את מצפונם השחור.
אלוהים בפנטהאוז - במגדלי השמיים,
זקן ועצוב כבר עושה במכנסיים,
נמאס לו לראות את הצאן המגעיל
לאות מחאה על אפו שם עגיל
ת'תפילות שעולות הוא מנפנף בידו,
תחינות ומחילות הוא מוחק בזקנו,
בימי החגים כשהרעש נורא,
הוא סוגר ת'חלון ומרביץ נחירה.
נחירה של קדוש היא אסון לפשוטים -
הים מתרומם נהרות גועשים,
המונים נסחפים, טובעים ומתים,
זה לא מזיז שערה לאלוהים.
אלוהים הזקן כבר לא מה שהיה,
ונמאס לו מכל מה שפעם ברא.
במשקפת ענק הוא רואה ת'עולם
משפיל את עיניו, בוש ונכלם.
הוא פושט את ידיו הרפויות לצדדים,
וצועק למלאך שיפתח הברזים
"תשטוף הלכלוך מעולם הצבועים
תשמיד ת'אדם ובעלי החיים
תמחק יערות ותפיל ההרים
תייבש נהרות תעלים הימים
תנקה היקום וחסל את כולם
נמאס לי לשלוט בעולם מחורבן...
בפנטהאוז ענק, במגדלי השמיים
חייך אלוהים ושילב הידיים,
בקול אבהי הוא מלמל בשפתיים,
"נגמר תפקידי אעצום ת'עיניים".
כך נגמר העולם וזה רק בינתיים
אולי יתעורר אלוהים, עוד שנה, עוד מאתיים,
אם יהיה לו עצוב וירגיש שעמום
הוא ירים את ידיו ויבנה לו יקום
אתם יכולים לצחוק עלי, אבל בלילה של יום כיפור הייתה לי התגלות אלוקית ובה קול שמיימי ביקש ממני להקים צוות של אנשי מקצוע מעולים ולהכין את תיבת נח 2, שתכיל את החיות זוגות־זוגות ושני בני אדם בלבד לשימור הדורות הבאים: שרה וביבי.
התרעות פיקוד העורף