השימוע שנערך בוועדת המשפטים של הסנאט לקבאנו עבר, כצפוי, באופן הטוב ביותר מבחינתו. את התקפותיהם של מספר סנאטורים דמוקרטים בכל הנוגע לתפיסותיו המשפטיות הדף קבאנו בנקל, תוך הפניה למובאות מבין יותר מ־300 פסקי דין שכתב כשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים - הערכאה השנייה בבכירותה במערכת המשפט האמריקאית. כאשר המינוי היה מובטח בשל הרוב הרפובליקני, הן בוועדת המשפט והן במליאת הסנאט, יומיים לפני המועד להצבעה בוועדה, הדליפה הסנאטורית דיאן פיינסטיין - שמכחישה בכזב את היותה המדליפה - מכתב שקיבלה קרוב לחודשיים קודם לכן מפרופ' כריסטין בלייזי פורד. במכתב נאמר כי השופט קבאנו תקף אותה מינית במסיבה בעת ששניהם היו תלמידי תיכון, לפני יותר מ־35 שנה.
הנה כי כן, תנועת "גם אני" באמריקה - שכצפוי, השדולה הפמיניסטית והשמאלנית הקיצונית בישראל מתמוגגת מהנאה ממעשיה - מייצרת תרחיש של ניסיון נואל תוך התנהלות מבישה, על יסוד עדות כבושה ונטולת כל אמינות על פניה, קל וחומר ללא כל ראיה תומכת, וזאת מפי אחת "שנזכרה" לאחר למעלה מ־35 שנה באירוע שהיה כביכול בתיכון - הכל כדי לטרפד את מינויו של שופט מוערך ונטול כל רבב, הן בהתנהלותו המקצועית והן בהתנהלותו האישית לאורך כל חייו. תרחיש זה יכול לבוא לעולם אך ורק בשל "פיק ברכיים" של מקבלי ההחלטות באשר הם בעולם החופשי, בשל פחדים מפגיעתן הרעה של הפמיניסטיות הקיצוניות, שהן גם בשר מבשרו של השמאל הקיצוני.