ההסכם, שנחתם ב־23 בפברואר 2018 והובא במרץ לידיעת מועצת הנגידים של הארגון בווינה, מוגדר "מוגבל" ולכן לא הופץ על ידי סבא"א ברבים. מועצת הנגידים הסמיכה את מזכ"ל סבא"א יוקיה אמנו לנהל מו"מ עם נציגי פלסטין על מימוש ההסכם. דבר קיומה של טיוטת ההסכם מתפרסם כאן לראשונה.
סעיף 2 של טיוטת ההסכם קובע כי "לסוכנות תהיה הזכות והחובה להבטיח שאמצעי בטיחות ימומשו בהתאם להסכם זה, על כל מקור או חומר בקיע מיוחד, בכל הפעילות הגרעינית לשלום, בתוך שטחה של פלסטין, שמצוי תחת שיפוטה או שמתבצעת תחת שליטתה בכל מקום, למטרה הבלעדית של אימות, שחומר כזה לא מוסט לנשק גרעיני או למתקנים גרעיניים אחרים בני פיצוץ".
החתימה על הסכם הבטיחות היא וולונטרית. לסבא"א, סוכנות או"ם שהוקמה ב־1957, אין יכולת לכפות את מרותה על מדינות שאינן חתומות מולה על הסכמים כאלה, והם מתאפשרים רק מכוח החברות באמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT). מדינה שחתומה על האמנה מתחייבת שלא לפתח, לייצר, לאחסן ולהפיץ נשק גרעיני. בנוסף חותמות המדינות גם על הסכם בטיחות עם סבא"א, הגוף הרשמי שאמור לפקח ולבדוק שהן אכן מקפידות על כיבוד האמנה.
מכוח הסכמי הבטיחות, יש לסבא"א הזכות והחובה לבקר בכל אתר שתרצה, לאחר שמסרה על כך הודעה מראש. עם זאת, פקחי סבא"א אינם יכולים לבקר באתרים שהמדינה הנוגעת בדבר הכריזה עליהם כצבאיים. זו הסיבה לכך שפקחי סבא"א לא יכלו לבקר בחלק מהאתרים של איראן שנחשדו כי התקיימה בהן פעילות למטרת פיתוח נשק גרעיני, או באתר בדיר א־זור, שבו בנתה סוריה כור גרעיני, לאחר שזה הופצץ על ידי חיל האוויר הישראלי.
פרט לחמש מדינות, כל מדינות העולם חתומות על אמנת ה־NPT. שלוש מתוך החמש - ישראל, פקיסטן והודו - מעולם לא הצטרפו לאמנה. קוריאה הצפונית פרשה ממנה ב־2003, ודרום סודן שהוקמה ב־2011 עדיין לא הצטרפה אליה. הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית מודות כי יש להן נשק גרעיני, ערכו ניסויים גרעיניים והצהירו על כך.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאינה מאשרת אך גם לא מכחישה כי ברשותה נשק גרעיני. המדיניות מוכרת בשם "עמימות גרעינית", אף שכל העולם מעריך בוודאות מוחלטת כי בידי ישראל נשק כזה. לפי פרסומים אחרונים של מכוני מחקר שונים בעולם, בידי ישראל כ־80 פצצות גרעין מתקדמות ביותר, מכל הסוגים, המבוססות על אורניום ופלוטוניום, ואף פצצות מימן.
עם זאת, אף שהן אינן חתומות על האמנה, ישראל (באמצעות הוועדה לאנרגיה אטומית - וא"א), הודו ופקיסטן חתמו על הסכמי בטיחות עם סבא"א. אלה הם הסכמים מוגבלים שמכסים רק חלק משטחן, ושלוש המדינות אינן מאפשרות לפקחי סבא"א לבקר במקומות שאינם רצויים להן. במקרה של ישראל מדובר בכור הגרעיני בדימונה.
עם זאת, וא"א קיבלה על עצמה את כל עקרונות הבטיחות של סבא"א לאבטחת הכור בדימונה. לעומת זאת, פקחי סבא"א מפקחים על הפעילות הגרעינית בכור המחקר הקטן בשורק, וזאת משום שישראל קיבלה אותו ב־1960 מארה"ב, ואחד התנאים לאספקתו היה כרוך בהתחייבות של וא"א שתאפשר לפקחי סבא"א לבקר בו. לפני כעשור נאלצה ישראל להחזיר לארה"ב את האורניום המועשר ברמה של 93% (דרגה המספיקה לייצור חומר בקיע לנשק גרעיני). מאז למעשה הכור בשורק מופעל אחת לזמן מה, כמו מכונית ישנה שחונה בחצר ומתניעים אותה כדי שהמנוע לא יחליד לחלוטין.
התרעות פיקוד העורף