בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ומירי רגב הם אלו שסייעו לציבור הערבי בישראל יותר מאשר כל פוליטיקאי מהשמאל. הם אולי לא השקיעו בתשתיות ביוב, אבל יצרו תשתית תרבותית רחבה ומגוונת לכלל אזרחי ישראל הערבים. זה כבר לא מה שמבדל ביניהם אלא מה שמאחד: ההבנה שיש להם כוח ושהם יכולים להשתמש בו, ההכרה בפוליטיקה הישראלית כנחוצה לצורך גיבוש זהות קולקטיבית ואינטרס משותף.
אם יצא האיחוד לפועל, הוא יוכל להשתמש בקמפיין ה"לא מתנצלים" של בנט. ציבור גדול, חזק ומאוחד שמגדיר את עצמו לעצמו ולא נזקק ללגיטימציה משום גורם אחר. ומי שככל הנראה יעמוד בראשו הוא האיש הכי לא מתנצל שיש בקרב ערביי ישראל. את הנאום הראשון שלו כראש מפלגה גדולה יותר ממפלגתו של ליברמן יהיה בהחלט מעניין לשמוע.
התרעות פיקוד העורף