והוא נזכר באחרון הח"כים-לדוגמא, מורה לתנ"ך, מפא"יניק נשכח מהכנסת השניה, יחזקאל הֵן, שהלך לעולמו כחצי שנה לאחר שנבחר. הוא היה נוסע בתחבורה הציבורית לירושלים וכשנשאר בה, כחבר בוועדת החינוך, התגורר בחדר שכוּר. האיש לא החסיר ישיבה בקריירה הקצרה שלו, לא הגיש מעולם חשבון-הוצאות ולא קיבל שום "הכנסה נוספת", מתנות או הטבות. "תמצא לי היום ח"כ כזה", אומר ישראל.
זאב אלקין, חייכני, אדיב, אך מסוכן, גופו בליכוד, אך לא מן הנמנע שנשמתו בדמוקרטיה הפוטינית ובחוקיה וליבו בראש גוררי המפלגה לימין הלאומי-דתי.
צחי הנגבי, עם עבר מוכתם של פרחחות פוליטית והרשעה בעדות שקר, עבר מהליכוד לקדימה וחזר אחורה. היום (כביכול) מדינאי רגוע, ייצוגי, מנוסה וקוהרנטי. את הבעיה-לכאורה בתּוֹאַם שבין הראציו שלו לתהפוכות מנהיגו ומפלגתו, יסביר האופורטוניזם המובנה שלו.
יריב לוין, מתמקד דון-קישוטית במלחמה בשמאל הלא-קיים, כאילו תחנות הרוח הן-הן האויב הנורא של עצם קיומנו. יקדם בשקיקה כל חקיקה גזענית ואנטי דמוקרטית, נגד כל "מי שאינו איתנו והוא אויבנו", כחוק הלאום וחוקים באוּשים אחרים. למה תמיד נדמה לי שהוא וח"כ איילת שקד נועדו זה לזה ולחיים בבית יהודי קטן בלי מזוזה, בהתנחלות "כוח יהודי!" עם כלבים ושלט "לשמאלנים הכניסה אסורה"?
האשה הראשונה של הליכוד, אהובת האספסוף מירי רגב, צרחנית, גזענית ודמגוגית, הנמוכה מכל דשא (איך מונתה לדו"צ ותא"ל במלחמת לבנון השניה? לרמטכ"ל דאז פתרונים), היא ממהרסי הליכוד. בממשלת ימין תדרוש ותקבל שרה בכירה - וביבי, כתמיד, יתקפל מול כוח חצוף. עכשיו רק צריך להמתין עד שמה שעולה לה לראש יעבירה על דעתה. לסיכום, אם לליכוד לא איכפת שהיא מקננת בשפל-צמרתו, מי אני שאתלונן?
הגוש הזה, שבשנתיים-שלוש האחרונות הצליח יותר מכל המפלגות להקים את הדור הבא והנכון של הפוליטיקה הישראלית (ובתקווה שאיש מהם לא יושחת בהמשך), יכול לשנות היסטוריה, בדינמיקה של חיפוש, חידוש והתקדמות, תוך שמירת לכידות, עם הרצוג, לבני, פרץ, טרכטנברג ומופז (לצרף אותו!). יש להם נבחרת לוחמת טובה, שעשתה ככל יכולתה באופוזיציה – שלי יחימוביץ' שפועלת למופת (אסור להרחיקה!), עומר ברלב, מיקי רוזנטל, אראל מרגלית, איתן כבל, מירב מיכאלי, משה מזרחי, איציק שמולי וסתיו שפיר האמיצה. רק צריך, מעתה, יותר אש בעיניים וסכין חדה יותר בין השיניים. וקודם כל, להוקיע בגלוי את כל מחדליו ותרמיותיו של הביבי ולחבור לכל מי שרוצה לסלק מהשלטון אותו ושות', ומקבל עליו שכל התקדמות סוציאלית, כלכלית ובטחונית מותנית ברדוף שלום והשיגהו.
סלומיאנסקי חסר המהות התגלה בוועדת הכספים כיותר ליצמן מגפני. הוא מצביע במליאת עצמו ומאשר מיליונים רבים להתנחלויות ולישיבות ואורי אריאל הוא שר הנדל"ן שיבנה את המקדש במסגרת הדיור הציבורי. כן. הזהרו בבני טובים שמהם תצא ועדת-חקירה (חובה, אם רוצים לדעת איפה הכסף, באמת). איילת שקד מפחידה אותי בתום ובזוך הנסוּכים בפני הילדה שלה. למה? מה אני רוצה ממנה? היא בסך הכל רוצה להבטיח, בחוקים, באיסורים ובחרמות, שרק יהודים טובים יחיו כאן במדינת-הלכה דו-לאומית וחד-לאומנית, שבה תצטרך גם חילוֹרֶדית שכמוה לסכור פה מתחת לשביס.
עם הצרות שפקדו אותה ויהפכוה כנראה למפלגה שעל סף אחוז החסימה, זה כבר לא משנה אם שליטה ליברמן סילק את כל שדרת עושי דברו, כי החטייארים כבר עשו את שלהם, או שאיבד אותה במרתפי החקירות של המשטרה, ולא כל כך איכפת אם ינסה לחבור לדרעי או לחסידי "כהנא מת". וממילא, הרי אם המרכז הציוני של הרצוג-לבני יגיע לשלטון, הוא ינסה כל דרך, כולל זאת שליברמן לוקח עליה בלעדיות, של מו"מ לשלום כולל עם ארצות ערב המתונות, כי זו כנראה הדרך היחידה. חבל רק על ח"כית אחת מעולה, חרוצה וישרה, אורלי לוי-אבקסיס, שאינה מרפה מתיקון נושאי הרווחה והמצוקות החברתיות. לדעתי, היא תוכל לעשות זאת באפקטיביות בכל מפלגה דמוקרטית אחרת (נשארו אחת או שתיים).
כל מילה חילונית מיותרת, כשדרעי המיוסר עם תנזימו וישי הפדאין הפגוע מייתרים את עצמם ואת בוחריהם במאבקם, בשתי הש"סיות שלהם, שמייסודן היו מיותרות. נאחל (בפראפרזה על דברי שמיר המנוח) ששניהם ינצחו במאבק פשקאווילי זה.
לא-ציונים במפגיע, עם יותר עורמה, תכליתיות ויוהרה. מוותרים על סממני אגו וכבוד בשלטון (מינסטריונים) אבל לא על שמירת הברזים (ועדת הכספים). לעולם אינם מפסידים, כי גם באופוזיציה יש מי שדואג לשַׁמֶן אותם לבחירות הבאות. נאמנותם מובטחת לגוש החזק יותר, שירכיב ממשלה, שימשיך לתחזקם מכיסינו ולא יפגע בקודשיהם – גיוס אברכים, לימודי ליבה ויציאה לשוק העבודה והשְׁמַד.
אני אוהב אותם, אבל אין בהם תוקף, סערה מתפרצת וסוחפת, גמישות חיובית ויכולת השפעה ועשיה. זהבה גלאון צודקת, אך משכנעת רק משוכנעים. ניצן הורביץ איבד רוח-קרב ועזב. אילן גילאון הוא לוחם. מכיוון שאינם יכולים לעבור מפולמוס מילולי למאבק ועשיה של ממש, שיתמכו בינתיים בגוש המרכז ויצטרפו אליו בהרכבת הממשלה הבאה.
אני מכיר כמה צעירים יהודים שמתכוונים להצביע חד"ש, כמחאה, כתיעוב למפלגות היהודיות או כברירת-מחדל. כדאי שימתינו לאיחוד הממשי של המפלגות הערביות כגוש אחד, עם הנהגה צעירה, נבונה וישראלית יותר, ולא עסקנונים שמתחרים באיך לייצג את העניין הפלשתיני - ולמצע משותף, שהוא יותר אזרחי-חברתי, לתיקון החיים והקיום של ערבים אזרחי ישראל, תוך שיתוף נכון יותר בשירות-חובה אזרחִי ושיפור יחסים בין מוסלמים, נוצרים, דרוזים ויהודים. רצוי שחנין זועבי לא תהיה ברשימה, כי היא באמת אנטיפטית שבאה לעצבן. רצוי שאחמד טיבי יישאר, העיצבּוּן שלו יותר סימפטי וכבר התרגלנו אליו.
אז הנה, לסיכום, הח"כים הראויים בסולם בן-נר (על תנאי) לעלות כיתה לכנסת הבאה, בלי נדר:
אורלי לוי אבקסיס, גלעד ארדן, עומר ברלב, אילן גילאון, זהבה גלאון, יעל גרמן, צחי הנגבי (בהסתייגות), יצחק הרצוג, תמר זנדברג, דב חנין, אחמד טיבי, מאיר כהן, שלי יחימוביץ, ישראל כץ, איתן כבל, משה כחלון, ציפי לבני, מיקי לוי, שאול מופז, משה מזרחי, מירב מיכאלי, אראל מרגלית, שי פירון, יעקב פרי, עמיר פרץ, עדי קול, מיקי רוזנטל, פנינה תמנו שאטה, אלעזר שטרן, עופר שלח, איציק שמולי, סתיו שפיר.
הכל כמובן יכול להשתנות, בשבועות ובימים שנותרו. אני מקווה שהדמויות, היכולות והיעדים שמאחורי השמות שהזכרתי, לא ישתנו. לכן, ביחרו בינתיים את הח"כים הראויים בעיניכם, שֵׁם-שֵׁם; נסו לאבחן אם נבחריכם קלים להתפתות לכוח, לאגו, לתגמולים אסורים - ואם לא, איישו אותם במפלגותיהם. התבוננו בכל מפלגה ומצטייניה, חישבו על בחירתכם ועל מה שהיא מייצגת. שבעי רצון? בהגיע הזמן ביחרו את המפלגה עם הכי הרבה ראויים, כי כך ראוי.
התרעות פיקוד העורף