אולי הבלגן בלבנון הוא צלצול מעורר, כי נדמה שבכל פעם מחדש אנחנו נסחפים ושוכחים. מרוכזים בסוגיות פנימיות חשובות כאילו שהיינו נורווגים ולא מתייחסים לאופי האמיתי של השכונה שבה אנחנו גרים. סערת האתמול בעניין צירוף אלי אוחנה לבית היהודי נראית די מגוחכת, במיוחד כשחושבים איך הוא היה מועיל לממשלה בסיטואציה כזאת.
בעולם המערבי הנורמלי אפשר איכשהו להסתדר עם האשליה שהחיים הם תוכנית ריאליטי, אבל בישראל אין לנו הפריווילגיה הזאת. נסראללה וחמינאי לא צופים בריאליטי. את הכסף שלהם הם לא עושים מפרסומות בברייק הזהב, אלא מהעברות מלוכלכות של תקציבים נעלמים, שבגלל הסנקציות על איראן וההתמודדות עם דאעש, לאחרונה הולכים ומצטמצמים. החשיבה שלהם שונה לגמרי, וגם האינטרסים שלהם שונים. פעם הדברים האלו היו ברורים לכל ישראלי, אבל ההתמערבות שלנו, לטוב ולרע, קצת שינתה אותנו עם השנים.
כשהתותחים רועמים מתחילות המהדורות המיוחדות. בזמנים רגילים זה בסדר, אבל איך זה יעבוד בזמן בחירות? הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו הוא אמירות פרובוקטיביות דרך פריזמת הבחירות. ריאליטי־בחירות הוא חרב פיפיות: ברשתות החברתיות, למשל, מייחסים את ההידרדרות בצפון לספין של נתניהו. המקטרגים טוענים ש"אירועים ביטחוניים עובדים לטובתו".
ספינים מתהפכים לפעמים, זה טבעם. הספין של נתניהו לעקוף את אובמה כדי לנאום בעניין איראן מול הקונגרס שבועיים לפני הבחירות נגמר בפדיחה גדולה ובתוצאה הפוכה מזו שקיווה לה. הספין של ליברמן, שבמהלך צוק איתן החליט לצאת נגד נתניהו, לא בדיוק הוכיח את עצמו כמוצלח. גם הספין של בנט התהפך - הוא חשב שיצליח ללהטט מפלגה גדולה שתהיה תחליף לליכוד מטלאים של מפד"ל, תקומה, שחקני כדורגל, תל-אביבים שלא מתנצלים ועיתונאים, אבל טירוף אוחנה היה הקש שעוד עלול להביא למוטט את מגדל הקלפים שלו.
נכון שיש בחירות בפתח, אבל במקום ספינים שבכל מקרה נוטים להתהפך, עדיף שתתמקדו בעיקר. לקחתם את הריאליטי ״רצים לכנסת״ טיפ־טיפה רחוק מדי, פוליטיקאים יקרים. היקום מזכיר לכם איפה אנחנו באמת גרים. מה שאנחנו צריכים פה, במיוחד בתקופות כאלו, ובמיוחד כבוחרים, זה לא עוד ספינים אלא אנשים אחראיים
התרעות פיקוד העורף