ישראל אינה המדינה היחידה הנאנקת שנים רבות תחת עולו של מנהיג. אמריקה נושאת עד היום את צלקות שקריו של ריצ׳רד ניקסון שיצק בה חשד בלתי הפיך לקורה בוושינגטון. ארגנטינה חיה ומגפיהם של חואן ואוויטה פרון על צווארה. הודו שנאה בשתיקה את אינדירה גנדי. איטליה ראתה בברלוסקוני השתקפות של שחיתותה. הרשימה ארוכה ומייאשת ומופיעים בה פרדיננד ואימלדה מרקוס, ניקולאי והלנה צ'אושסקו ורבים אחרים. למרות פשעיה נגד עמה ונגד חייליה מתקשה עדיין ישראל להסכים על קונצנזוס בעניינה של גולדה מאיר, הקלגסית הגדולה של הציונות. אחרי שנים רבות בשלטון במהלך שלוש קדנציות, נדמה שרק עתה מצטברות תחושות הקבס, הדחייה והנפש הנקועה מבנימין נתניהו ואוויטה שלו למסה קריטית בקרב ציבורים שונים ולהכרה שהגיע זמנו לפנות את כס הקיסרות רגע לפני שיסב לישראל נזק בלתי הפיך או שמא רגע אחרי.
שיעור מולדת
האם ראש הממשלה נתניהו פועל בניגוד מובהק לאינטרסים של המדינה שבראשה הוא עומד? ומה יעשה האזרח נתניהו אם יפסיד בבחירות ויאבד את השלטון?
התרעות פיקוד העורף