אמצעי התקשורת בישראל החמיצו סיפור טוב וחיובי לשם שינוי. אני מתכוון לביקור שקיים בשבוע שעבר נשיא המדינה ראובן ריבלין בניו יורק.



מהבחינה התקשורתית לא היה לנשיא  מזל. בישראל הגיע לשיאו הפולמוס סביב צירופו לרשימת הבית היהודי של אלי אוחנה. הכותרות עסקו בשמות הידוענים שהמפלגות מחפשות לצרף לרשימותיהן. לאף אחד לא היה ראש וסבלנות לעקוב אחרי ביקורו של הנשיא ריבלין בניו יורק. הפיגוע בדרום לבנון, שבגינו קיצר ריבלין את ביקורו ביום אחד, סילק כל סיכוי שמישהו בתקשורת ייזכר שהנשיא לא בישראל.

אבל זה היה ביקור שראוי לתשומת לב מיוחדת ולנשיא ריבלין מגיע צל"ש. הוא שבר את הנוהלים הארכאיים שנכפו על ביקוריהם בארצות הברית של נשיאים, ראשי ממשלה ושרים, נטש במופגן את התחנות הקבועות מזה שנים בלו"ז הביקורים של בכירים מישראל - תחנות שזה כבר עבר עליהם הכלח. הנשיא ריבלין לא חיפש קהלים שאהדתם לישראל ידועה אלא העדיף קהלים שהופעה בפניהם היא אתגר. 

שנים רבות לא זכור ביקור של מנהיג ישראלי בניו יורק שהניב יבול הסברתי איכותי כזה כפי שקצר נשיא המדינה ראובן ריבלין בביקורו בניו יורק. 
בעקבות המתיחות בצפון ונפילת שני חיילי צה"ל הנשיא קיצר את ביקורו וחזר לישראל יום אחד מוקדם מהמתוכנן. אבל השיבה החפוזה הביתה רק הבליטה את האופי האנושי, הלבבי והעממי שאפיין את שהותו של הנשיא ריבלין בניו יורק.
"אני נמצא כאן היום רגעים אחדים לפני הנאום שאני עומד לשאת בעצרת האו"ם לציון יום השואה הבינלאומי. יחד עם זאת, לבי ומחשבותיי בארץ. אני שולח תנחומי למשפחות השכולות",  הצהיר ריבלין.
מזמן לא חשפה אישיות ישראלית בכירה את קיומה של ישראל היפה, הסובלנית והמפויסת כפי שעשה זאת הנשיא ראובן ריבלין בהופעותיו במהלך ביקורו בן הארבעה ימים בתפוח הגדול. בכל האירועים שהשתתף בהם כאורח כבוד ובמפגשים שקיים - הנשיא ריבלין הביא עמו לניו יורק המושלגת והקרין חביבות אנושית, חיוך אמתי, כובד ראש ורצינות לא מאיימת.

"מה שבלט במיוחד בביקור הנשיא שהוא היה בלתי פוליטי וחף מכל גינונים פוליטיים", אמר עסקן קהילתי ותיק. "הביקור הזה שיקם והחזיר את המסר היהודי האמתי שאפיין בעבר את הביקורים של נשיאים וראשי ממשלות בארצות הברית".
הנוסחה להצלחת הביקור היתה פשוטה. בלו"ז הביקור לא היתה אף הופעה אחת של הנשיא עם גורמים וארגונים המזוהים כשייכים לממסד היהודי המאורגן. הנשיא לא נאם בפני ועידת הנשיאים היהודיים, לא נפגש עם בכירי איפא"ק והתעלם ממפגשים עם גורמים יהודים הידועים כתומכי ואוהדי צמרת השלטון בישראל.
במקום להשחית זמן ואנרגיה בהופעות ונאומים בפני קהלים שהם ממילא אוהדי ישראל ולשכנע את המשוכנעים כפי שנוהגים שרים ובכירים מישראל בביקוריהם בארצות הברית - הנשיא ריבלין נטל על עצמו את האתגר להביא את המסר היהודי-ישראלי למגזרי אוכלוסייה בניו יורק שהמודעות שלהם למתרחש בישראל היא במקרה הטוב מוגבלת ובמקרה הרווח אפסית.
ביום הראשון של ביקורו נפגש הנשיא ריבלין עם ראשי ועסקני הקהילה האפרו-אמריקאית בברוקלין. המפגש שבו השתתפו אלפים התקיים במרכז קהילתי נוצרי היה אירוע מרגש. "אני ירושלמי גאה בן של ירושלמי", סיפר הנשיא. "משפחתי הגיעה לירושלים בשנת 1809 משום שרבי אחד אמר להם שהמשיח מגיע. אברהם לינקולן נולד בשנת 1809. יכול להיות שהרבי שדיבר על בואו של משיח התכוון ללינקולן".
הנשיא נפגש גם עם ראשי ועסקני הקהילה ההיספנית. בערב האחרון שלו בניו יורק היה הנשיא ריבלין אורח כבוד באירוע שאירגן נשיא רובע ברונקס רובן דיאז הבן. "לעתים כאשר אנשים שאינם תושבי ישראל שומעים או קוראים על הנעשה בה, נוצר בעיניהם הרושם כי אנו במלחמה עם האיסלאם", אמר הנשיא למאות הנוכחים ההיספנים באולם. "אנו לא במלחמה עם האיסלם ולעולם לא היינו. כמו מדינות רבות גם אנו נאבקים בקיצוניים. אני מאמין שיהודים וערבים לא נידונו לחיות יחד אלא נועדו לחיות יחד".
בנאומו במליאת האו"ם יצר הנשיא ריבלין תקדים. לאחר כמה דברי הקדמה קצרים באנגלית הוא נשא את נאומו בעברית. הנאום היה ארוך מדי בהשוואה למקובל בישיבות מליאת האו"ם. אבל דווקא בנאום במושב המיוחד לציון יום השואה הבינלאומי בלטה העובדה שהנשיא לא דיבר כנציג של עם ומדינה מאוימים, שקיומם בסכנה כפי שנוהג ראש הממשלה בהופעותיו באו"ם.

הנשיא ריבלין הזכיר לארגון העולמי את ייעודו ואת שליחותו והטיף לנציגי האומות מוסר: "אני חושש שאמנת האומות המאוחדות בדבר מניעת רצח עם שנכנסה לתוקפה כבר לפני ששים וארבע שנים נותרה כמסמך סמלי. על המוסד הזה שבו אנו עומדים היום מוטלת חובת הוכחה מאתגרת מאין כמותה – לא להסתפק באמירות אלא לקדם פעולה נחרצת ולנסח קוים אדומים הנוגעים לרצח עם ולהסכים כי חציתם של קוים אדומים אלה הופכת את ההתערבות למחייבת".