הווילון במסדרון: איך זה שמצב מערכת הבריאות לא מעניין אף מפלגה?

זה מרגש אותנו קצת כשמישהו יקר אלינו מוצא את עצמו שם בתקופה צפופה אבל אם לא מדובר במעגל קרוב ראשון, נמשיך הלאה, אולי אחרי צקצוק, ונתפנה לבעיות חשובות יותר. עד שאנחנו נהיים חולים

הילה קורח צילום: ללא
בית החולים רמב"ם
בית החולים רמב"ם | צילום: פלאש 90

תמיד חשבתי שנוזלי גוף יהיו הדבר הראשון שירתיע אותי מלהיכנס למערכת הבריאות. בשביל מה את צריכה לגעת באנשים שיש להם שלט ענק מעל הראש הנושא את הכתובת ״בידוד מגע״? אומרים לך לא לגעת, לא? ראש בריא, מיטה חולה, כל הקלישאות האלה.

עבר כבר שבוע מאז שנכנסתי לבית החולים שלא כלקוחה ואני חייבת להגיד שענייני הדם ושאר התיאורים הגרפים שלא באים טוב עם ארוחת שישי, הם היום הדבר האחרון שמפחיד אותי. הבנזוג כבר מקפיד על לבישת שרוולים ארוכים בבית כי הוא טוען שאני בוחנת את הורידים שלו באופן מטריד וכל עוד הוא לא מקבל הפניה מרופאת המשפחה שלנו (שהיא הטובה בעולם, אגב), הוא לא מעוניין שאני אתאמן עליו.

לכולם יש בעיות- כל הזמן, בכל התחומים. אי אפשר לרצות את כולם, אי אפשר להרגיע את כולם ודוגרי, אנחנו גם ככה לא מסוגלים להתרכז ביותר מנושא אחד, גג שניים. להיות חלק מהמערכת הפוליטית בישראל זו משימה שלא הייתי לוקחת על עצמי בחיים ואני גם לא לגמרי בטוחה שמי שקופץ על המציאה הוא בקו הבריאות בעצמו, אפרופו. אבל בחייאת, אולי נדבר גם על נושאים אחרים חוץ מביטחון וכלכלה?

תגיות:
בתי החולים בישראל
/
מערכת הבריאות
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף