אין ספק שהאיום החמור ביותר על גורלה של מדינת ישראל היום הוא הבקבוקים של שרה. אבל, מעבר לו עדיין קיימת תופעה חמורה ששוב מובילה את מסע הבחירות, והיא הניסיון להערים על מצביעים רבים, ולבצע בקולותיהם מדיניות שונה לחלוטין ממה שהובטח להם. מובילים את התופעה שורה של בעלי ניסיון בתחום.
אחת מהן היא ציפי לבני, שפרשה בנובמבר 2005 מהמפלגה שלה – הליכוד, יחד עם אריאל שרון, תוך שהיא עושקת שליש מהמנדטים של מצביעי הליכוד. במסע הבחירות שנערך בינואר 2003 הבטיחו לבני וחבריה לבוחרים שלא יעקרו יישובים, תחת הסיסמה - "דין נצרים כדין תל אביב". לא עבר זמן רב ולבני, יחד עם שרון ואולמרט, הגו את "תוכנית ההתנתקות" – שם נכלולי בפני עצמו, ועשו ההיפך ממה שהתחייבו כלפי הבוחרים.
הם גם פנו במשאל למתפקדי הליכוד - האם הם מאשרים את ביצוע העקירה, אבל לא נרתעו כאשר שישים אחוזים מהמתפקדים אמרו להם לא. כך עשו בקולות הבוחרים והמתפקדים מה שעלה על רוחם. לימים שדדו את המנדטים סופית כשפילגו את הליכוד והקימו את 'קדימה'. ולבני, גם את קדימה היא פילגה, אחרי שהפסידה בהתמודדות לשאול מופז.
מבלי לזלזל בפרשות השחיתות של אנשי ציבור שנחקרות היום, כולן מתגמדות אל מול חומרת תופעת שודדי הקולות. היסטורית – הקולות הנשדדים הם רק אלו של בוחרי הימין. מעשית - מדובר בגניבת הדעה, הדעת, הדרך והגורל של העם והארץ. זהו שוד שאין מגונה ומסוכן ממנו.
התרעות פיקוד העורף