אחרי כל הדברים החשובים שהיו לנו לומר על מני, שרה, גלאמין, מי עשה את האיפור ב״ארץ נהדרת״ ומי שילם על טיפות האף - מה המסקנה הסופית מסערת דוח מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש הממשלה? אולי המסקנה לא קשורה לכמויות הטייק-אוויי שהוזמנו, אלא למה שמצוי בסאבטקסט של כל הסערות האחרונות, בין אם נתניהו הוא זה שיוזם אותן או רק מטה אותן למקום שמתאים לו.
הסאבטקסט הוא שנתניהו הוא אשף פוליטי. בפחות משבועיים התכתשנו בלי סוף על עיתוי הנאום בקונגרס, פרס ישראל, ״ישראל היום״ ו״ידיעות אחרונות״. פעם ביום נתניהו זורק עצם, וכל אנשי התקשורת רצים אחריה בתחרות מי נובח חזק יותר, בלי לראות שעצם הנביחות משרתות אותו.
אפילו מיטב סופרי ישראל שיחקו לידיו בתגובתם הצפויה. להם אכפת אולי מפרס ישראל, אבל לביבי אכפת רק מהסערה. למה? כי ויכוחי השמאל-ימין הפרימיטיביים פועלים כרגע לטובתו. המהומות הרבות על לא דבר משרתות את נתניהו. מבחינה רציונלית הקלפים עובדים נגדו, כך שהעמקת ויכוח השמאל-ימין האמוציונלי וחסר הפתרון הוא הסיכוי היחיד שלו.
שונאיו אומרים שהוא טיפש, אבל טיפש דווקא מי שחושב שנתניהו מטומטם. יש לו הרבה ניסיון והוא איש מוכשר, שלא רק מאוהב בשחמט הפוליטי, אלא באמת אלוף בו. באמצעות האמוציות האנטי-שמאלניות נתניהו הצליח בינתיים להעביר אליו קולות מישראל ביתנו וגם מהבית היהודי. הבעיה היא שהשחמט הפוליטי הוא רק אמצעי. מהי המטרה שהוא אמור לקדם? לא ללכת בדרך השמאל? זה הסבר שעובד טוב על הימנים במהותם, אבל 29 מנדטים של מתלבטים צפים להם באוויר. איך הוא מתכוון לשכנע אותם?
סקר שנערך אחרי פרסום דוח המבקר הראה שהסערות רק מחזקות את הימין בעמדותיו, ומנגד, מקבעות גם את השמאל. אבל מה לגבי המתלבטים? נכון שכל מערכת בחירות מוכרעת על הקולות הצפים, אבל במערכת הבחירות הנוכחית מספר המתלבטים הוא עצום, ורובם כנראה יחליטו רק ברגע האחרון.
הסערות נוחות כרגע לנתניהו כי יותר קל לדבר אפילו על מני נפתלי מאשר לענות על שאלות מהותיות. יש לו בכלל פתרון מדיני? הרי הוא זרק רמזים בנוגע להסדר אזורי בסוף צוק איתן - מדוע הוא לא קידם שום דבר? האם נאום בר אילן עדיין תקף או שנתניהו באמת מאמין שנשאר משהו מהסטטוס קוו? בישראל הביטחון לא חשוב רק בפני עצמו, אלא גם בגלל ההשלכות הכלכליות שלו. אי אפשר להפריד בין הנושאים, ואלה הנושאים שמטרידים, ובצדק, את הקולות המתנדנדים.
אם נתניהו לא יספק תשובות משכנעות לשאלות האלה, הוא אולי ינצח בסערות, אבל בעיקר ישכנע את המשוכנעים. כל עוד הוא מתחמק, הוא משאיר הרבה מקום למפלגות המרכז, שגם אם הן פחות טובות בשחמט הפוליטי, עבור המתנדנדים הן יכולות לספק פתרון מספיק טוב. אולי צדק נתניהו כשאמר שהדבר הראשון שהכנסת הבאה צריכה לעשות זה להעביר חוק לשינוי שיטת הממשל. אבל החוק שדרוש באמת הוא כזה שיגביל כהונת ראש ממשלה. לא יותר משתי קדנציות. ראינו מה קורה למי שנמצא בשלטון יותר מדי זמן. הוא פשוט נהיה יותר מדי טוב בפוליטיקה. למרבה הצער, זאת לא מחמאה.