השבוע התפתח דיון סוער בקבוצת המייל הרגועה בדרך כלל של הקיבוץ שלי, כפר עציון. העילה לפרוץ הוויכוח היא השריפה שהתחוללה במסגד בג׳בעה, הכפר הפלסטיני הסמוך. אני כותבת "שריפה" ולא "הצתה" כי כבר קרה שהרוחות התלהטו באזורנו בגלל שריפה במסגד, שבסופו של דבר התברר שפרצה בשל קצר חשמלי. אולם ההנחה הפעם שמדובר בהצתה, מעשה מגונה לכל הדעות.
חברי הקיבוץ נחלקו בין אלה שיצאו במשלחת של רצון טוב לשייח' של הכפר -בצורה מאורגנת באמצעות ארגון תג מאיר ובמסגרת ביקור פרטי - לבין אלה שהזכירו שבדיוק בקטע הכביש שלצד הכפר נמצא אחד ממוקדי זריקת האבנים הכרוניים באזור.
אנשי תג מאיר מבקשים לראות את שכנינו לא רק כצד לסכסוך הישראלי־ פלסטיני, אלא כמשפחות שמתגוררות לידנו. "אנחנו מצטערים כשנגרם סבל שהוא כורח המציאות בגלל ענייני ביטחון", הם אומרים, "ועוד יותר מצטערים כשגורמים להם סבל שנובע מנקמה גרידא שלא מבחינה בין כל מי שנחשבים 'הם'". בתגובה על כך ענו המתנגדים: "מתי בפעם האחרונה ביקרתם את רס"ן חגי בן ארי וסמל יהודה הישראלי ששוכבים מחוסרי הכרה מאז שנפצעו במהלך צוק איתן? האין עניי עירנו קודמים?".
עבור רוב הישראלים הדיון הזה מתרחש ב"התנחלות", שבה גרים "מתנחלים" שהמושג "פלורליזם" או ריבוי דעות זר להם. ובכן, לצערי הרב התמונה הפוכה, ומי שיחפש פלורליזם וריבוי דעות בשמאל, צפוי לעבוד קשה.
התקשורת, שאמורה לפרוש בפנינו תמונת מצב מלאה של הנעשה סביבנו, מחליטה באופן מגמתי וחד־צדדי לדווח בהרחבה על כל פשע שנאה שמתבצע על ידי יהודים, ומתעלמת במופגן מעשרות מקרים ביום(!) של טרור אבנים ופשעי שנאה נגד קברים, אנדרטאות ומוסדות יהודיים. רק השבוע זה קרה בבית הקברות בהר הזיתים, באנדרטה לזכר הרב מאיר חי בשומרון וברכבת הקלה בירושלים.
ולא רק בתקשורת המגמה היא חד־צדדית, גם במוזיקה. כשאביב גפן אמר בהופעה המונית ש׳׳נתניהו שם עליכם״״וצריך להעיף אותו קיבינימט", הוא לא חשש. אם הייתה מתוכננת לגפן הופעה בבית הנשיא היא לא הייתה מתבטלת, כפי שנעשה לעמיר בניון, אמן לא פחות מוכשר ממנו.
אבל חמור מכל הוא השיח של מי שנחשבים לאנשי הרוח והמחשבה של השמאל. הנה שתי דוגמאות ל׳׳פלורליזם" תוצרת "הארץ -עיתון לאנשים חושבים". ראשון אורי משגב, שאינו מספיק פלורליסט כדי לקבל את הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, כמקום לגיטימי לביקורו הראשון של הרמטכ"ל הנכנס. כך הוא כותב: "אינני כופר (...) בזכותם של המפקדים גנץ ואיזנקוט לבקר בכותל, לתחוב בחריציו ניירות ולמלמל דברי תפילה לאלוהיהם (...) יש לי רק תביעה אחת: שיעשו את זה בהיחבא, בזמנם הפנוי. ומכיוון שאני יודע שלרמטכ"לים אין זמן פנוי, אז שיעשו את זה באישון ליל, ללא צלמים וכתבים, רחוק ככל האפשר מהעין הציבורית".
משגב חושש שהליכתם לכותל של המפקדים הבכירים תביא ל"הדתה" בצה"ל. זו, אגב, המילה החדשה בבון־טון החילוני המנוכר שמשמעותה: אני שונא כל מה שמדיף ריח של הדת היהודית.
עוד עלעול בדפי "הארץ" יביא אתכם לעמוד של אלון עידן. לעידן נמאסמהמילה ״כיבוש״. אף אחד כבר לא מזדעזע ממנה. צריך להמציא מילה חדשה, למשל "התעללות". אלון - שאני תוהה מתי בפעם האחרונה ישב עם פלסטינים או ביקר ביהודה ושומרון - מסביר שיש מציאות שבה ישראל מועכת במשך עשרות שנים מיליוני אנשים, ולכן יש לאתר מילה חדשה למציאות הזאת. אם כך, במקום "הכיבוש הישראלי" יש לומר "ההתעללות הישראלית".