בראיון שנתן לתחנת הרדיו החרדית "קול ברמה", הסביר ביום שישי בנימין נתניהו שהוא לא המנהיג הישראלי הראשון שנקלע לעימות חזיתי מול הממשל האמריקאי. לפעמים אין ברירה, וצריך לעמוד על האינטרסים של מדינת ישראל, גם כשזה לא לגמרי תואם את דעת אמריקה. נתניהו נתן דוגמאות: דוד בן גוריון, שהכריז על הקמת המדינה בניגוד לדעת האמריקאים. לוי אשכול, שיצא למלחמת ששת הימים, בניגוד לדעת האמריקאים. אחרון חביב, מנחם בגין, שתקף והשמיד את הכור הגרעיני בעיראק בניגוד לדעת האמריקאים.
אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מגוחך. שלוש הדוגמאות שהביא נתניהו נכונות ומדויקות, אבל אין להן שום קשר למה שהוא עצמו עושה. בן גוריון, אשכול ובגין עשו מעשים היסטוריים. הם פעלו. הם חשבו, התלבטו, שקלו ובסוף החליטו. אחרי שהחליטו, פעלו. אחד הכריז על הקמת מדינה ומיד יצא למלחמת עצמאות עקובה מדם. השני יצא למלחמה נגד שלוש מדינות ערב. השלישי תקף כור גרעיני במרחק אלפי ק"מ.
ונתניהו? האם הוא עשה משהו? לא. האיש לא עשה דבר. מה שהוא רוצה לעשות, זה לנאום. לדבר. ללהג. לו היה יוצא לתקוף את תשתית הגרעין האיראנית, הדוגמאות היו טובות. מדובר במעשה, בפעולה, ביוזמה ישראלית שמטרתה להסיר סכנה קיומית. אבל כשמדובר במעשים מהסוג הזה, נתניהו נעלם. מתפוגג. נמס והופך לשלולית. הוא יכול היה לתקוף את הגרעין האיראני ב־2009. הוא יכול היה לתקוף אותו ב־2010. גם ב־2011, והכי קל היה לעשות את זה ב־2012, כי שלושת ראשי זרועות הביטחון המתנגדים (דיסקין, דגן ואשכנזי) פרשו, ואובמה היה בקמפיין בחירות קשה. אבל אז, כשהייתה לו הזדמנות אמיתית להיות בן גוריון, או אשכול, או בגין, נתניהו השתפן, פחד, לא היה מוכן לסכן את עתידו הפוליטי למען עתידה של המדינה ועתיד העם.
מה שנשאר לו, זה לדבר. בדיבורים אף אחד עוד לא עצר צנטריפוגות. הנאום שלו יתפוגג כמה ימים לאחר שיושמע, האפקט יהיה מינורי, אף אחד במוסקבה, בבייג׳ין, בברלין, בלונדון, בפריז או בבית הלבן לא יתרשם יותר מדי. מה שייהרס עוד יותר, זו האינטימיות ביחסים בינינו לבין ארה"ב. ולכן, כשנתניהו מנופף במעשיהם של שלושה מנהיגים כבן גוריון, אשכול ובגין, כל מה שנשאר לנו לעשות זה לגחך. איפה הוא, איפה הם. אלה שעשו, מול זה שדיבר.
באותו ראיון רדיו שחרר נתניהו פצצה נוספת. לאחר שייבחר מחדש ויקים את ממשלתו הרביעית, הדבר הראשון שיעשה זה להסיר את הסנקציה הפלילית מעל החרדים שלא יסכימו להתגייס לצה"ל. לא ייתכן, אמר נתניהו, שצעיר חרדי שכל פשעו הוא הרצון ללמוד תורה, ילך לבית הסוהר.
אחר כך העלה נתניהו לעמוד הפייסבוק שלו את תמליל הראיון הזה. משום מה, מהתמליל הוסרו דבריו בעניין הגיוס. הוא יודע מצוין למה. הדברים האלה של ראש הממשלה הם שערורייה רבתי, שקורעת את המסכה מעל פרצופו. נתניהו חוזר להיות הביבי ההוא, זה שקורץ לחרדים, לוחש באזנו החרשת של הרב כדורי, זולל שרצים בסתר ומחניף לחרדים בפרהסיה.
אגב, גם "הסנקציה הפלילית" שהוטלה על החרדים האומללים היא ספין מתוצרת נתניהו. לא הוטלה עליהם שום סנקציה שלא מוטלת עלינו. מה שעשה חוק הגיוס, זה בסך הכל להשוות את התנאים של הנער החרדי לתנאים של הבנים שלנו. צעיר או צעירה שאינם חרדים ומסרבים להתגייס לצה"ל, נחשבים לעוברי עבירה פלילית. כך יהיה, מעכשיו, גם עם הצעירים החרדים. אלא אם כן נתניהו ייבחר מחדש, כמובן.