ב-1986 כתב בנימין נתניהו את הספר ״הטרור - כיצד יוכל המערב לנצח", שהנו למעשה אוסף מאמרים של אישים פוליטיים וחוקרים אקדמאים. זהו הספר שפרסם את נתניהו בארצות הברית ואפשר לו להופיע כמומחה הנותן עצות לפתרון בעיית הטרור הבינלאומי למעצמות המערב.

ב־1995 פרסם נתניהו ספר שני, ״מלחמה בטרור - כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי והבינלאומי״. הספר מהווה גם ביקורת על הסכם אוסלו ומדיניות ממשלת רבין נגד הטרור.

האם נתניהו, כראש ממשלה, עמד באמות המידה שאותן התווה בספריו והאם הוא זה שאכן ניצח את הטרור?

נתניהו התחיל את כהונתו הראשונה כראש ממשלה ב-18 ביוני 1996. האירוע הביטחוני החמור הראשון שבו היה צריך לטפל התחיל בספטמבר אותה שנה, כאשר החליט על פתיחת מנהרת הכותל בירושלים. בעקבות זאת פרצו מהומות בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה, במהלכן נהרגו 17 חיילי צה״ל וקרוב ל־100 פלסטינים.

הפסקת האלימות בתיווכם של הנשיא ביל קלינטון והמלך חוסיין סללה את הדרך לחתימת הסכם חברון בינואר 1997, שבו התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר, למעט מאזור מערת המכפלה ומאזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים במתנחלים יהודים.

בתמורה לפתיחת המנהרה הושג הסכם בלתי רשמי בין ממשלת נתניהו וראשי הווקף המוסלמי, שבמסגרתו ניתן אישור רטרואקטיבי לעבודות בלתי חוקיות לבניית שני מסגדי ענק תת-קרקעיים חדשים באורוות שלמה, מתחת למסגד אל־ אקצה, המכילים עשרת אלפים מקומות. מסגדים אלה שימשו מקום להתלהמות ואלימות מצד אלפי מתפללים פלסטינים לקראת ובזמן האינתיפאדה השנייה.

חיסול טרוריסטים

האם נתניהו אחראי להפסקת גל הפיגועים ההמוניים אחרי חיסולו של ״המהנדס״ יחיא עיאש בינואר 1996? יש לזכור שגל טרור המתאבדים בפברואר-מרץ 1996, אשר השפיע ללא ספק על תוצאות הבחירות במאי 1996, נפסק למעשה מאז ועד לאחר הבחירות עצמן. הוא התחדש בתקופת כהונתו של נתניהו, שבה בוצעו מספר פיגועי התאבדות.

פיגוע ההתאבדות ב-21 במרץ 1997 בבית קפה ״אפרופו״ בתל אביב, שבו נהרגו שלוש נשים ו-48 איש נפצעו; פיגוע כפול ב-30 ביולי 1997 בשוק מחנה יהודה בירושלים, שבו נהרגו 16 אנשים ו-178 נפצעו; פיגוע משולש ב-4 ספטמבר 1997 במדרחוב בן יהודה בירושלים, שבו נהרגו חמישה בני אדם ונפצעו 181; פיגוע התאבדות כושל ב-6 בנובמבר 1998 בשוק מחנה יהודה בירושלים, שבו נפצעו 20 אזרחים.

הרשות הפלסטינית שחררה את שלושת מתכנני פיגועי ההתאבדות ממרץ 1996. נכון שמספר הפיגועים והנפגעים ירד משמעותית אחרי בחירות 1996, אך היו לכר סיבות אחדות, ולאו דווקא מדיניותו של נתניהו.

היכולת המבצעית של ״הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני״ נפגעה קשות בעקבות חיסולו במלטה של פתחי שקאקי, מפקד הארגון, ב-26 באוקטובר 1995, בעת כהונתו של יצחק רבין ז״ל.

חיסול מספר מפקדים בכירים של חוליות עז א-דין אל-קסאם על ידי כוחות הביטחון, כמו האחים עוודאדלה, או מוחי א־דין א־שריף (יש אומרים על ידי הרשות הפלסטינית), החליש משמעותית את מנגנון הפיגועים של חמאס. זו תוצאה של עבודת כוחות הביטחון הישראליים ולאו דווקא של מדיניות נתניהו.

הרשות הפלסטינית אכן הגבירה בצורה משמעותית את המלחמה בטרור, קודם כל מסיבות פנימיות הקשורות בהתערערות מעמדו של יאסר ערפאת וברצון להגיע להישגים ביחסיה עם ארצות הברית. אבל ערפאת המשיך לשחק משחק כפול, כפי שהוכיח שחרור שלושת הטרוריסטים של חמאס והמשך הפיגועים בשטחים נגד מתנחלים וכוחות הביטחון, בלי שהוא או הרשות הפלסטינית יגנו אותם.

שחרור טרוריסטים

אחד ״הדיברות״ החשובים של נתניהו מצווה ״לא לשחרר בשום מקרה טרוריסטים״. האם כך נהג כאשר העדיף במאי 1997 שארצות הברית לא תסגיר לישראל את מזכ״ל חמאס דאז מוסא אבו מרזוק (שהוא גם אזרח אמריקאי) אלא תשחרר ותעביר אותו לירדן ״בגלל סיבות הקשורות בביטחון ומניעת טרור״?

יש להדגיש שאבו מרזוק נעצר בארצות הברית לאחר לחצים כבדים של ממשלת רבין. ההחלטה המשפטית על הסגרתו לישראל הייתה אמורה להיות

תקדים וניצחון לשיתוף פעולה בינלאומי חשוב. אבו מרזוק המשיך לפעול כסגנו של חאלד משעל.

בקיץ 1997 התרחשו בירושלים שני פיגועי התאבדות. בעקבותיהם הורה נתניהו על חיסולו, באמצעות רעל, של אותו משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בעמאן בירת ירדן. הפעולה לא עלתה יפה וסוכני המוסד שביצעו אותה נתפסו. נגרם משבר חמור ביחסים עם המלך חוסיין. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל תרופה שהצילה את חייו של משעל ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם אחמד יאסין.

האם נתניהו שקל בצעד זה את כל המשמעויות לגבי התחזקות חמאס? הוא ויתר אפילו על חתימת יאסין להתחייבות לא לעסוק יותר בטרור, כפי שנדרש מכל טרוריסט משוחרר. לפי מקור אמריקאי יודע דבר, המלך כלל לא היה מעוניין בשחרור יאסין במסגרת העסקה.

וכאשר יאסין יצא בפברואר 1998 למסע מתוקשר ומוצלח במדינות העולם הערבי, וחזר לעזה לאחר ארבעה חודשים עטור תהילה, תמיכה פוליטית ועש־ רות מיליוני דולרים, מדוע חשש נתניהו לאסור את שובו למעוז הטרור החמאסי ברצועה?

נתניהו היה מודע היטב לתוצאות ההרסניות של עסקאות שחרור מחבלים המוניות, כגון עסקת ג'יבריל במאי 1985, בתקופת שמעון פרס כראש ממשלה, ועסקת טננבאום וגופותיהם של שלושה חיילים בינואר 2004, בתקופת אריאל שרון.

נתניהו, שכיהן כשגריר ישראל באו״ם בזמן שנחתמה עסקת ג׳יבריל, מתח עליה ביקורת חריפה בספרו. עשור אחר כך הוא כתב: ״מלכתחילה ראיתי בעסקה מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור. כיצד תוכל ישראל להטיף לארצות הברית ולמערב לאמץ מדיניות של אי- כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל כך? הייתי משוכנע ששחרור כאלף מחבלים שייכנסו לשטחי יש״ע יביא בהכרח להסלמה איומה של אלימות, שכן טרוריסטים אלה יתקבלו כגיבורים, כדוגמה של חיקוי לנוער הפלסטיני. היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מן הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה״.

חלק גדול מהמשוחררים אכן היווה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה, שפרצה פחות משלוש שנים לאחר העסקה. יותר משליש מהם חידשו את פעילותם במחתרת בתוך שנה בלבד ממועד יציאתם לחופשי. רוב הנותרים נכנסו לפעולה כמעט ללא שהיות עם פרוץ גל המהומות הראשון.

ביולי 2010 אמר ראש הממשלה נתניהו שמשוחררי עסקת טננבאום היו אחראים לרציחתם של 27 ישראלים בפיגועים שביצעו לאחר שחרורם.

ובכל זאת, באוקטובר 2011 הסכים נתניהו על שחרור שבוי צה״ל, החייל גלעד שליט, תמורת שחרורם של 1,027 אסירים ועצירים ביטחוניים, רובם חברי חמאס, שהיו כלואים בישראל.

אחדים מהאסירים המשוחררים נעצרו מחדש לאחר ששבו לפעילות טרור. ב-14 באפריל 2014 נרצח בפיגוע ירי ניצב משנה ברוך מזרחי בידי זיאד עוואד, ממשוחררי עסקת שליט. מחמוד קוואס־ מה, מחבל חבר חמאס ממשוחררי העסקה, יזם ופיקד ביוני 2014 על רצח שלושת הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח. בעקבות האירוע נעצרו ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים עשרות מהמשוחררים בעסקת שליט. האירוע החמור הזה הוביל בסופו של דבר להתקפות הטילים של חמאס מעזה ולמבצע צוק איתן.

צוק איתן: מאזן שלילי

ב-50 ימי הלחימה במבצע צוק איתן, לממשלת ישראל לא הייתה מטרה אסטרטגית ברורה מעבר להשגת שקט תמורת שקט - למעשה חזרה לסטטוס קוו בתקווה שחמאס מורתע לתקופה ארוכה. ואכן, נראה שחמאס לא נוצח צבאית, לא ממש מורתע ולא מוכן לוותר על שליטתו ברצועה. מצב זה הוא תוצאה של האסטרטגיה הישראלית: הכרזה גלויה שאין בכוונת ישראל להפיל את שלטון חמאס; הגדרת מטרות מוגבלות ו״מתגלגלות״ למבצע תוך היגררות לאסטרטגיית חמאס; הסכמה גורפת להפסקות אש שח־ מאס הפר בעקביות; קבלת משלחת משותפת של הרשות, חמאס וארגונים אחרים כבעלי שיח במשא ומתן.

האסטרטגיה הישראלית התבססה על מספר הנחות והערכות מוטעות. ההחלטה לא למוטט את שלטון חמאס נובעת מהחשש שתוביל להשתלטות גורמי ג׳יהאד על עזה. למעשה, גורמים אלה התחילו לפעול בעזה רק אחרי השתלטות חמאס ב-2006, והם פועלים מאז בצורה די חופשית, תוך תיאום עם חמאס לפי הצורך. להוכחה, בגדה המערבית אין תופעה כזאת.

הניסיון להרתיע את חמאס באמצעות פגיעה משמעותית בחלק גדול מנכסיו, בדומה להריסת רובע הדאחייה בביירות במלחמת הלבנון השנייה, גם הוא מופרך.

חיזבאללה, בסיוע איראן, בנה מחדש את הדאחייה והקים מאז ארסנל אימתני של טילים ארוכי טווח מדויקים ונשק כבד אחר. חיזבאללה לא פועל נגד ישראל כי הארגון אמור לשמש כעתודה הקרקעית והטילית של איראן במקרה של משבר מול ישראל. מאז 2012 משימתו העיקרית היא לסייע לשרידותו של משטר אסד בסוריה.

לכן חמאס יכול להציג מספר הישגים אסטרטגיים משמעותיים. ראשית, ארגון טרור מבודד, פיזית ומדינית, המונה לא יותר מ-20 אלף פעילים, לא כולם לוחמים, הצליח לעמוד מול צה״ל בלי להישבר צבאית ומורלית במשך שמונה שבועות. האסטרטגיה הצבאית של חמאס, בעיקר התת-קרקעית, הוכיחה את עצמה. הארגון יטען שצה״ל לא העז להיכנס לעומק הרצועה מחשש לנפגעים רבים.

חמאס יכול להציג מספר הישגים אסטרטגיים משמעותיים: הפעלת מערך טילים ארוכי טווח שהכניסו את רוב האוכלוסייה במדינה למקלטים; פגיעה בחופש התנועה האווירית של ישראל; ״גירוש״ חלק גדול מתושבי עוטף עזה והפיכתם ל״פליטים״; נזק כלכלי כבד; הבנייה מחדש של התשתית האזרחית של עזה תתבצע ככל הנראה בפיקוח חמאם.

להישגים אלה עשויות להיות השפעות אסטרטגיות שליליות מבחינת ישראל. הפלסטינים בגדה המערבית, שכבר מגלים ניצנים של התנגדות אלימה, עלולים לראות בחמאס דוגמה ולפתוח באינתיפאדה שלישית.

איראן כבר גילתה את הפוטנציאל של הבערת הגדה ומטיפה, וכנראה גם פועלת, להעברת נשק לשם. גורמים ג׳יהאדיסטים בסוריה, ירדן, סיני ותימן יעריכו מחדש את יכולות ישראל והאפשרויות לפעול נגדה. מצרים, שרואה בחמאס גורם עוין, בוודאי התאכזבה מההצלחות המוגבלות של צה״ל.

ברמה הבינלאומית, יתברר שהפעלת הכוח האווירי והארטילרי הרב נגד מטרות אזרחיות יגבה מישראל מחיר גבוה בתחום המשפטי.

כחצי שנה בלבד לאחר צוק איתן, גורמים בכירים במערכת הביטחון מזהירים שחמאס מכין את הקרקע לעימות נוסף, לעומת טענת ראש הממשלה ושר הביטחון שהמבצע הסתיים בתבוסה של הארגון.

נראה אפוא שהתואר ״מר ביטחון״ אינו קשור בהכרח למדיניותו או ״האסטרטגיה האנטי-טרוריסטית״ המפורסמת של נתניהו. לאור הרקורד המוטל בספק הזה, נשאלת השאלה איך יפעל נתניהו בסוף יוני 2015, אם ייבחר, אם יתברר שארצות הברית תחתום על הסכם רע במיוחד מבחינת ישראל בנושא הגרעין האיראני. •

הכותב הוא חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה

מר ביטחון? מה הקשר בין הבטחות נתניהו למלחמה בטרור מול המדיניות בפועל

הספרים שכתב מול פעילותו בשטח כראש ממשלה ותגובותיו לאירועים הביטחוניים: האם בנימין נתניהו נלחם בטרור וניצח אותו