מאז מונה למועמד המחנה הציוני לתפקיד שר הביטחון מציע עמוס ידלין בעקביות להגיע להבנות עם ארה״ב, שיגדירו מהו ״הסכם רע״ עם איראן. אתמול עשה ראש אמ״ן לשעבר צעד נוסף והזכיר אפשרות של הבנה בין שתי המדינות, שיכולה להוביל גם לתקיפה צבאית.
ידלין מכוון לשתי מסגרות של הבנה: האחת תגדיר מבעוד מועד, לפני שהמעצמות יחתמו עם איראן, מהו ״הסכם רע״ מבחינת ישראל. במקביל, על ישראל לחתור לחתימה על הסכם עם ארה״ב, שיקבע במפורש מה עושים אם איראן תחקה את הדגם הצפון קוריאני. תזכורת: צפון קוריאה חתמה בשנות ה־90 עם ממשל קלינטון על הסכם שבו התחייבה לא להרכיב נשק גרעיני, בתמורה להטבות כלכליות שהרעיפו עליה ארה״ב, דרום קוריאה ויפן. צפון קוריאה הפרה את ההסכם והרכיבה נשק גרעיני. ארה״ב הטילה עיצומים אך לא תקפה.
במקרה כזה, ידלין סבור שהסכם ישראלי־אמריקאי צריך לקבוע אם מחריפים את העיצומים על איראן, אך גם להסמיך (את ישראל) ״לפעולות שבעבר ארה״ב לא אישרה, כמו תקיפה צבאית״. בקיצור, הוא מצדד בתקיפה צבאית כמוצא אחרון, ובתנאי שתיעשה בהסכמה בין שתי המדינות. מבחינה זו, ידלין תומך בעצם בעמדתו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, שאמר גם בעצרת שנערכה במוצאי שבת האחרונה בתל אביב, כי תקיפה צבאית צריכה להיעשות רק כאשר ״החרב מתהפכת על הצוואר״.
אבל ההצעה של ידלין היא לא מעשית, בוודאי שלא במצב היחסים בין נתניהו לנשיא אובמה, והיא תישאר לא מעשית גם אם נתניהו ייבחר שוב וירכיב ממשלת ימין. אך גם אם תקום ממשלת אחדות או אפילו ממשלה בראשות הרצוג והיחסים יחזרו להיות לבביים, ספק רב אם ארה״ב תסכים לחתום עם ישראל על הסכם תקיפה. הסכם כזה, שבו מאשרת וושינגטון מראש לישראל לצאת לפעולה צבאית, מעולם לא נחתם.
בעבר העלימה ארה״ב עין מכוונות תקיפה של ישראל או נתנה לה להבין שפעולה לא תיתקל מצדה בהתנגדות. כך היה ערב מלחמת ששת הימים, כך אולי קרה לפני מלחמת לבנון, וכך היה לפני התקיפה המיוחסת לישראל של הכור בסוריה ב־2007.
אישור מראש של ארה״ב לפעולה צבאית יהפוך את וושינגטון לשותפה במהלך, גם אם אינה משתתפת בו. זה יהיה בפועל הסכם הגנה בין שתי המדינות. ספק אם יימצא ממשל אמריקאי, דמוקרטי או אפילו רפובליקני, שיהיה מוכן לאשר לישראל מבצע צבאי שיזעזע את המזרח התיכון, שעלול להביא למלחמה כוללת עם איראן ולסבך את ארה״ב עוד יותר.