זוהי שעת חירום. כל הנורות האדומות מהבהבות. זה קרב על הדמוקרטיה, נגד הדיקטטורה.
כל מי שמאמין שאפשר עוד להילחם על המקום הזה, צריך לתת כתף. כל כלי התקשורת החופשיים בישראל צריכים להכריז שהם לא מראיינים את ראש הממשלה אם הוא פוסל את רביב דרוקר מלראיין אותו. אני כותב את הדברים האלה בדם ליבי.
במשך שנים נמנע ממני לראיין את ראש הממשלה או לפגוש אותו. מי שקיבל את ההחלטה הזו, לא היה ראש הממשלה. אבל ההחלטה מבוצעת. אני התרגלתי. כבתסמונת של אשה מוכה. מי בכלל רוצה לראיין אותו.
אבל אסור להתרגל. אסור לנו להתרגל. האיש לא יכול להקים כאן דיקטטורה. לא במדינת היהודים. כל מי שמאמין בזכות הציבור לדעת, בעצמאות התקשורת, בתפקידה של התקשורת, בחופש הביטוי, בצורך בכלבי שמירה חשופי שיניים, חייב להתייצב.
אני קורא לאבי וייס, מנכ"ל חדשות 2, להרים את הלפיד הזה. זו תהיה שעתך הגדולה, אבי. רק השבוע, כך קראתי, הייתם אצל נתניהו ושמעתם עוד איום מרומז על עתידכם. הגיע הזמן להגיד, לא עוד. זה הרגע שלנו, אסור לנו להחמיץ אותו.