מה עובר על שי ניצן? אין לדעת. הוא כנראה מקנא ביהודה וינשטיין. אני מניח ששניהם עוקבים עכשיו אחרי פרפורי הגסיסה של משטר העריצות. גם הם, אני מניח, מקווים שאלה הם ימי פומפיי האחרונים. הם, שאמורים להיות שומרי הסף של שלטון החוק, רוצים להשתחרר כבר (אם כי מהקלון אין שחרור). אני לא מקנא באותו אומלל ביש מזל מהפרקליטות שאמור לשבת עם הגברת בסוף השבוע הזה להכנת התצהיר. אולי בכל זאת ישאירו את זה לקונסיליירי דוד שמרון? אני מקווה שהיחידה לאבטחת אישים מתגברת כוחות שם בסוף השבוע הנוכחי. באמת.
יאיר לפיד, בנאום הפתיחה של הקמפיין לפני כשלושה חודשים, דייק: בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מנותק. הוא בז לשכבות החלשות, הוא מעריך את תומכי הליכוד רק כשהם מצביעים עבורו, הוא לא נוקף עבורם אצבע. בזמן כהונתו המריא יוקר המחיה, רכישת דירה לזוג צעיר הפכה משימה בלתי
לשיא הגיחוך זה הגיע השבוע, כשנתניהו, בדיוק כמו אז, בימים השחורים של 99', החל לצווח שיש קונספירציה בינלאומית ״להדחתו״. רגע, ביבי, זה לא אתה שהקדמת את הבחירות? מישהו הכריח אותך? לפיד רצה בדיוק להעביר תקציב שהיו בו כמה סוכריות לעם ישראל, אז פיטרת אותו. ציפי לבני הייתה שרת המשפטים שלך, אתה מינית אותה לאחראית על המו״מ, ועכשיו אתה מדבר על האפשרות שהיא תגיע לעמדת הנהגה כעל קטסטרופה לאומית.
בשבוע שעבר שאלתי את עצמי איך זה שאני בכלל לא מהרהר בעובדה שאצלי, למשל, נתניהו לא מוכן להתראיין כבר שש שנים. ואני מקבל את זה ככורח, כסוג של מציאות שצריך להשלים איתה. אגב, בפעם האחרונה שהתראיין אצלי (ואצל מאיה בנגל), זמן קצר אחרי שחזר לשלטון ב־2009, הוא היה מרוצה מאוד מהראיון (עשינו איתו ראיון אישי). אבל אז הוא קיבל הוראה מגבוה. כשההוראות באות מהכיוון ההוא, נתניהו מציית. וכולנו מתכופפים.
למדינת ישראל יש מערכת ביטחון אדירה. איכויותיה אינסופיות. יש מומחיות מבצעית היסטורית מצטברת, יש מכפילי כוח, יש מי שמנהל את הסיכונים, מנתח אותם ומתכונן לקראתם. כשנכנסים ראש המוסד, ראש השב״כ, ראש אמ״ן, הרמטכ״ל, מפקד חיל האוויר ושאר ראשי הזרועות והחילות לחדר הקבינט, כל מה שצריך מולם זה מישהו עם שכל ישר, היגיון בריא, אחריות ויכולת לקבל החלטות. לא צריך להיות כזה גאון בשביל זה.
נתניהו נכנס בפעם הראשונה ללשכת ראש הממשלה אחרי שהיה סגן שר החוץ. המדינה שרדה. ישראל חזקה ויציבה יותר מסך מנהיגיה. מה שמנהיג בישראל צריך, יותר מכל דבר אחר, זה ריכוז, סביבת עבודה נקייה ושקטה, צוות יעיל ואיכותי. אגב, בדיוק את כל הדברים האלה, אין לבנימין נתניהו, שמתפקד בתוך קן קוקייה מטורלל ורק אלוהים יודע איך.
הסכמתי עם כולכם. ונשארתי מול אותה בעיה בדיוק. לפיד או הרצוג? יאיר או בוז׳י? הנה ספוילר: אני אחליט רק בתוך הקלפי. כהרגלי. בשנייה האחרונה אושיט יד, אקח את אחד משני הפתקים הללו ואטיל אותו לתוך הקלפי. כרגע אני יכול רק לכתוב על התחושות שלי. השורה התחתונה שלהן פשוטה: זה קרב בין הלב לראש. בין הרציונלי לאימפולסיבי. בין השכל לרגש. בין הבטן למוח.
עמוס ידלין יכול להיות שר ביטחון משובח, איתן כבל הוא נשמה, אני מחזיק מאראל מרגלית וממנו טרכטנברג וגם ממרב מיכאלי, אבל להגיד לכם שאני מאוהב בכל ה־25 הראשונים, לא אוכל.
למה לא יאיר? כי בכל זאת, מוקדם לו מדי. כי עלייה של יאיר וירידה של הרצוג יכולה להשאיר את השלטון בידי נתניהו. כי לא בטוח שהוא נפטר מהיהירות (אם כי עושה רושם שכן). כי הוא עדיין לא הגיע לפרקו.
היתרון הגדול של לפיד על הרצוג הוא העובדה שהסיכוי שלפיד יישב עם נתניהו נמוך מאוד, אם בכלל. הרצוג, לעומת זאת, עלול לסיים בתיקו ולהיקלע לממשלת רוטציה עם ביבי, או סתם לשבת בממשלתו. יתרון נוסף של לפיד הוא המנהיגות והיכולת לקבל החלטות. להרצוג יתרון מובהק: הוא המוביל, הוא זה שמחזיק את המפתחות להחלפת נתניהו.
התרעות פיקוד העורף