כשהייתי בת 16, נחתם הסכם השלום עם ירדן. הלימודים בתיכון בוטלו באותו יום, ומסכים גדולים הונחו בחצר כדי שנוכל לצפות בשידור המתמשך וההיסטורי, שחשף אותי לראשונה להתרגשות שעד אז לא הייתה פעילה אצלי במיוחד. אני מניחה שהיום הזה קבע באופן כמעט גורלי את מה שבשנים לאחר מכן אגדיר כנטייה הפוליטית שלי. זו שביום אחד גרמה לי למצוא את המפלגה שאצביע לה בשנים הבאות. זו שהפכה אותי לפעילה כמעט בכל מערכת בחירות, גרמה לי לשבת בוועדות קלפי ולעמוד בצמתים עם מדבקות ושלטים.
התחלתי לפקפק: בבחירות האלה אקשיב להגיון
תמיד חשבתי שמפלגה היא כמו קבוצת כדורגל – לא מחליפים אותה אף פעם. אבל בבחירות האלו אולי אזנח את ההצבעה מהלב ואשמע לקול ההיגיון
התרעות פיקוד העורף