בחירות טעות. מי שהכריז עליהן, ראש הממשלה, לא תיאר לעצמו שיגיע מצב שהשלטון עלול לעבור ממנו לידיים בלתי צפויות. נחכה יחד לתוצאות, ולתשובה לשאלה הכי חשובה: איזו מפלגה תזכה בתואר הפתעת הבחירות.
הביטוי הפתעת הבחירות הוא ייחודי לדמוקרטיה הישראלית. אין בחירות בלי שנקבל מפלגה בהפתעה. איזו מפלגה תפתיע הפעם? כחלון? הרשימה המאוחדת? דני גולדשטיין ובני גולדשטיין? הגמלאים רוכבים שנית?
אבל למרבה הצער, יש דבר שאינו חדש ואינו הפתעה, ומופיע בכל מערכת בחירות. מכנים אותו גזענות. אני מתנגד לשימוש במילה גזענות שלא במקומה, ולכן אני מחפש ביטוי מדויק יותר. האם לקרוא לכך מזרחופוביה? דתופוביה? אולי בעת סובלנות? אולי דמוניזציה של מי שאינו בצלמנו כדמותנו? אותו בוז המופנה כלפי מי שמעריצים קברי צדיקים ומצד שני אותה חיבה חייכנית המורעפת כלפי מי שזורקות חזיות לאמנים על הבמה בקונצרטים של רוק. אולי יש ביטוי לתופעה: קסנופוביה, שנאת החיצוני. משטמה ופחד מפני מי שלא כופף את עצמו לכללי האופנה שלי.
כמו בכל מערכת בחירות, גם הפעם ראינו אותה, את תסמונת ה״אוי ואבוי. אנשים שאינם אונדזערע קינדער משתלטים לנו על המדינה״. הפעם זה נחשף במשפט הטיפשי של יאיר גרבוז מעל הבמה בכיכר. אנשי החדשות שצילמו את העצרת, בכישרונם של אנשי חדשות טובים לאתר טיפשות, שידרו אותו שוב ושוב. מיד התחלחלו אנשי המחנה שלו וטענו, כמו מאז ימי דודו טופז, שמדובר בעשב שוטה.
עם השנים מתברר שזה לא עשב שוטה רגיל. זהו גומא הפקעים, העשב ששמו המדעי הלטיני סייפרוס רוטונדוס, אבל אנחנו קוראים לו סעידה. זה אותו עשב שוטה שאי אפשר להיפטר ממנו, כי עד כמה שנדמה שאחרי עבודה קשה הוא נעלם מעל פני האדמה, הרי הפקעות שלו חבויות בכל מקום, ולמחרת בבוקר הוא יציץ שוב ויגיד לך סעידה, זאת אומרת בוקר טוב בערבית.
בדרך כלל אני לא אוהב שמתעללים בשוטים. לכן הרגשתי לא כל כך נוח כאשר יוסי וידר מתח את יאיר גרבוז. וידר צלצל לגרבוז, ובחיקוי קולו של שמעון פרס אמר לו: אולי תתנצל. בשיחה הזו גרבוז הפגין שלא מדובר בדפקט בתבונתו, אלא בנפיחות עצמית.
אני די מעודד התעללות בנפוחים. טיפשות אינה דבר שראוי לצחוק עליו, כי לא צוחקים על מגבלה של אדם, אבל נפיחות עצמית היא כבר עניין אחר. גרבוז ענה לשמעון פרס בחשיבות עצמית: אני מקבל תגובות ממאות אנשים שאומרים, טוב עשית. שימשתי פה לרבים. אני חושב שעשיתי שירות גדול. וכאשר וידר/פרס נימק בחכמה מדוע דבריו אינם תרבותיים, ומדוע יהיה נבון להתנצל, ענה גרבוז באטימות, ואני מצטט במדויק: ״אני אחשוב על זה, זה מה שאני יכול להגיד״, מה שכל מי שמבין עברית יודע שפירושו: קפוץ לי.
הבחירות בארץ מסתמנות יותר ויותר כתהליך שבו אנשים עושים את המאמץ הגדול ביותר כדי לעשות את המעשים המכוערים ביותר, בכוונה לשכנע את הבוחרים שהם יפים יותר.