מחר בחירות. בואו נוציא את הראש מהמדמנה שבה אנו שרויים ונביט על הסביבה שלנו. נתחיל בדאע״ש (או המדינה האסלאמית), שמככבת בתעמולת הבחירות. לפני למעלה מחצי שנה הכריזה ארצות הברית מלחמה על הארגון הזה בעיראק ובסוריה. לצורך כך הוקמה קואליציה בינלאומית של עשרות מדינות, שלא הייתה גדולה ממנה בהיסטוריה, למיטב ידיעתי. לדאע״ש, חשוב לזכור, יש כוח צבאי של כ־30 אלף איש. הוא ברברי, אבל אין לו מאות אלפי לוחמים כמו לברברים שבעבר תקפו את האימפריה הרומית.
ממשל אובמה מנהל את המערכה מהאוויר, אבל הגורם המרכזי בשטח שנלחם נגד דאע״ש הוא איראן. לא בחשאי, אלא בשיא הפומביות. גנרלים איראנים, עם לוחמים איראנים, עם ״צבא״ עיראקי, עם מליציות שיעיות עיראקיות, שאכזריותן אינה נופלת מזו של דאע״ש, מובילים בימים אלו את הלחימה נגד דאע״ש בעיר תכרית, מצפון לבגדד, וימשיכו אותה צפונה לעבר העיר מוסול שבשליטת דאע״ש.
הכל נעשה בידיעת האמריקאים ובהסכמתם, אם לא בשיתוף פעולה כלשהו. איני יודע כיצד יסתיימו הקרבות, אך כמעט ודאי שאם דאע״ש יובס, איראן תהיה בעלת הבית בעיראק, הלכה למעשה, ואלוהים ישמור את הסונים בעיראק מנקמת המליציות השיעיות. במילים אחרות, לחימת הקואליציה הבינלאומית בארגון הטרור דאע״ש עלולה להיגמר בכך שאת מקום דאע״ש בעיראק תתפוס מדינת הטרור האיראנית. ומה אם איראן הזאת תקבל רישיון בינלאומי לייצר נשק גרעיני? לא לחינם סעודיה ונסיכויות המפרץ רועדות מפחד.
שני מיליון ״העניים״ ומיליון הילדים ״הרעבים״ בישראל ייעלמו כהרף עין אחרי הבחירות, ירכיב את הממשלה מי שירכיב. הבעיה האסטרטגית האיראנית תישאר גם תישאר, אך בצורה הרבה יותר מאיימת. זרועותיה מצויות על הגבולות שלנו.
התרעות פיקוד העורף