בדרך כלל בחירות נועדות להגדיר ולעצב את העתיד. על ההצבעה היום מוטל תפקיד כבד יותר: היא חייבת לנקות את ההווה מהשחיתות, מהריקבון ומהמפולת המוסרית והערכית שפשתה בו באמצעות ביקור בעבר. נוכח נסיגה חמורה בתפישת ישראל את עצמה וירידת קרנה בזירה הבינלאומית, אין לבוחר ברירה אלא לפשפש בזיכרונו ולחזור לרגע מכונן בהיסטוריה האישית שלו כאזרח.

רגע שבו חש במיטבו כישראלי. מכיוון שגם הבוחר הכיתתי והתועלתני ביותר יתקשה להתכחש למופע האימים הנכלולי, מעורר שאט הנפש והאלים שמתנהל כאן שנים ארוכות מדי, המשימה אינה השכנת שלום אלא יצירת תנאים שבהם תוכל ישראל לחיות עם עצמה. הפלסטינים יכולים לחכות. 
 
האזרח הישראלי המגיע היום לקלפי ראה בעשרות השנים האחרונות התנתקות מאכזבת ומסוכנת מהמצע האידיאולוגי, החברתי והמוסרי המנוסח במגילת העצמאות. הוא צפה בגלריה של מנהיגים שנשאו לשווא את שמותיהם של דוד בן גוריון ומנחם בגין ולא הגיעו לקרסוליהם.

הם חוו בגידה מנהיגותית בכל מה שנותן לאומה את הסיבה להתלכד ולצעוד יחד. חבורה צינית של פוליטיקאים דורשי טובת עצמם חרשו על גבו, עשו לביתם, הלכו לאיבוד, איבדו את סמכותם ואת כוחם המוסרי להנהיג, והותירו בנתיבם החרוך מדינה שסועה, מסוכסכת וקרועה. מי שמאזין לבוחר שומע אותו מצהיר בריש גלי שהוא מצביע היום עבור האופציה הגרועה פחות ולא למען העתיד ארוך הטווח של ילדיו. 
 
זה מקרה נדיר בחייה של אומה שבה הבחירות משולות לניקוזה של מורסה מוגלתית או לקטיעת רגל כדי להציל את הגוף. אלה בחירות שלא מדברים בהן על מה יהיה כאן בשנה הבאה, אלא מקווים למשות את ישראל מהמיץ של הזבל שבו היא משכשכת. בבחירות כאלה אינך חולם על העתיד הקרוב והרחוק אלא מבקש להתחבר לרגע מכונן, מתוק ואידילי מההיסטוריה הפרטית שלך כאזרח, בתקווה לשוב ולשחזר אותו באמצעותה של מכונת זמן המכונה קלפי. 
 

זה אינו יומם של התל אביבים, המתנחלים, הספרדים, האשכנזים, הדתיים, הערבים והפלסטינים. כל אלה ייאלצו לחכות לימים טובים יותר כדי למצוא מזור ותרופה לכאבם. זה יומה של מדינה המשחקת רולטה מזרח-תיכונית על ספה של תהום משוננת ומחפשת חניה עם סכין שלופה.

זהו יום שאינו תחילתו של עידן חדש או של הבטחה זוהרת, אלא יום של תיקון אזימוט מזערי אך קריטי. שיבה קולקטיבית בדרך דמוקרטית אל ישראל שנעלמה מעינינו מאחורי גבעות גבוהות של הריסות פיזיות ואידיאולוגיות. זה יום שאינו מסוגל להכיל שאפתנות אישית נטולת מעצורים אלא הכרה שאין לה תחליף; שהמשימה היחידה היא בלימת ההידרדרות הקשה בכל תחומי החיים; שילוב להילוך אחורי ונסיעה זהירה ונחושה לישראל של פעם; זאת שמבזיקה מדי פעם בזיכרון האישי והקולקטיבי ומזכירה מדוע היו שווים הקורבנות הכבדים ששילמנו בדרך וכיצד סטינו לשוליים בהם אנחנו מתברברים זמן ארוך ויקר מדי שלא היה שלנו לבזבז.