פחות משבוע לפני הבחירות נחשף ראש הממשלה בנימין נתניהו לעובדה ש"החיים" זה לא הגרעין האיראני. האמת המרה שלפיה "החיים" הם מחירי הדיור (כפי שהשתקפו בדוח מבקר המדינה) התגלתה לו במלוא עוצמתה רק בימים האחרונים.
לא היה מזיק אם הוא היה מסביר שלמרות יוקר המחיה הבלתי נסבל בדיור, בממשלתו האחרונה עשו צעדים חשובים לפתרון המצב. במקום לזרוק את האחריות על אולמרט שסיים את תפקידו בתחילת 2009, הוא יכול היה לבקש פסק זמן נוסף כדי להשלים את משימת הנדל"ן. אבל הוא לא עשה דבר מכל אלה.
הליכוד כמפלגת השלטון היה חייב לפרסם מצע או תוכנית כלכלית – אבל מתוך זלזול, טמטום או שניהם יחד, הוא היחיד שהתעלם. רק לקראת סוף הדרך, כשפסק דינו של הבוחר נראה באופק, הוא נזכר לחזר אחרינו באמצעות פזרנות ראיונות בתקשורת. אז מדוע כשיורקים לנו בפנים, ניתן לביבי הזדמנות נוספת?
התרעות פיקוד העורף