בדרך כלל בדמוקרטיה, המפלגה עם הרעיונות האטרקטיביים היא המפלגה שבאופוזיציה והמפלגה חסרת הרעיונות היא מפלגת השלטון. אצלנו, המצב הפוך.
זאת הסיבה שאנשי השמאל מעולם לא נדרשו להתמודד עם הכישלון הרעיוני שלהם. הלקח היחיד שהפנימו מכישלונותיהם החוזרים ונשנים היה כי כדי לזכות בבחירות, עליהם לחסום ולמנוע כל דיון ענייני בנושאי הליבה המשפיעים על עתידנו, להם אין לשמאל פתרונות.
הבחירות שנערכות היום תחרותיות אך ורק משום שבשיתוף פעולה שערורייתי של התקשורת, קמפיין השנאה של השמאל הצליח. במשך שלושה חודשים הם האכילו אותנו מנה אחת ויחידה: שנאה. אבוי לנו אם נאפשר למחנה השנאה שוב לעמוד בראש מדינתנו.