תוצאות הבחירות הן בשורה רעה למשק. התיקו בין הגושים עלול להנציח את אי הוודאות החמורה בנושאי הכלכלה שנוצרה עם הקדמת הבחירות. בעקבות כך, האפשרות לקדם רפורמות או החלטות לא פופולריות עלולה לרדת לטמיון.
משק כלכלי בכלל, ובוודאי שהמשק הישראלי, זקוק לוודאות ארוכת טווח. ספק רב אם תוצאות הבחירות, המבשרות בגדול על תיקו, יספקו את זה. האתגר המיידי הוא אישור התקציב, ויהיה קשה מאוד לאשר תקציב מאתגר עם קואליציה שברירית.
הברומטר הכלכלי של תוצאות הבחירות הוא הבורסה לניירות ערך. כבר הבוקר (רביעי) עם פתיחת המסחר בבורסה, לאחר פגרת הבחירות, נוכל לדעת כיצד יקבלו המשקיעים את התוצאות. להערכתי, המסחר יעמוד היום בסימן של ירידות שערים במניות ואולי גם באגרות החוב.
פרט למעשה הקסם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שסגר את הפער מול המחנה הציוני, הרי המנצח הגדול של הבחירות ברמת הפרט הוא משה כחלון. כעת ברור שכמעט בכל תסריט (למעט ממשלת אחדות) יקבל כחלון את תפקיד שר האוצר שבו הוא חפץ יותר מכל.
היכן סיכויי הצלחתו בתפקיד גבוהים יותר? לאיזו מפלגה משתלם לו לחבור לצורך הקמת קואליציה כך שסיכויי הגשמת המצע הכלכלי שלו יהיו גדולים יותר?
אם נתייחס נטו לתוכניותיו שאותן מנה לפני הבחירות, הוא יצליח להגשימן באמצעות המחנה הציוני. ערב הבחירות דיבר כחלון על הצורך במלחמה ביוקר המחיה, במונופולים, בפתיחת המערכת הבנקאית לתחרות והפחתת מחירי הנדל"ן.
את כל אלה הוא ייטיב להשיג באמצעות חיבור ליצחק הרצוג, שמצע מפלגתו מתכתב יפה עם המסרים שלו. אפילו פרופ' מנואל טרכטנברג, מועמד המחנה הציוני לשר האוצר, מיהר אתמול להכריז כי הוא מוותר על תפקידו למען גיוסו של כחלון.
מאידך, יהיה לו קשה הרבה יותר עד בלתי אפשרי לתפקד כשר אוצר תחת נתניהו. ראש הממשלה כבר הוכיח במקרה של לפיד עד כמה הוא רחוק מלפרגן לשר אוצר המכהן תחתיו.
אם כחלון ייענה בכל זאת לחיזורי המחנה הלאומי, הוא יצטרך להביט ללא הרף לאחור כדי לוודא שאף אחד אינו תוקע לו סכין בגב. פרשת הקלטת, שבה יום לפני הבחירות ניסה הליכוד לגנוב את קולות מחנה כחלון, היא תזכורת למה שעלול לקרות אם וכאשר יצטרף לליכוד. אבל אם לכחלון יש תוכניות ארוכות טווח להוביל בעתיד את הליכוד, הרי החיבור למחנה הלאומי נראה טבעי יותר.