1. הפריימריז זימנו ליצחק הרצוג רשימה מושלמת, בהנחה שהוא מתמודד על ראשות עיריית תל אביב־יפו. מכיוון שהוא מתמודד על ראשות ממשלת ישראל, תהיה לו בעיה. זה לא שהרשימה גרועה. יש בה (כמעט) הכל, ובשפע. המון נשים, צעירים, פריפריה. רשימה חברתית, רשימה בועטת, נבחרת נמרצת עם פנים חדשות, דור צעיר והמון אנרגיה. 

הבעיה של הרשימה הזו היא שהיא לא רלוונטית למשימה האמיתית של הרצוג, בדרכו הלא פתורה ללשכת ראש הממשלה: כדי להרכיב את הממשלה הבאה ולפרוץ את תקרת הזכוכית של 25-24 מנדטים, הוא צריך לפרוץ ימינה ולהביא מנדטים מהמרכז. השיירים של השמאל, או מה שנקרא פעם “מחנה השלום”, כבר מזמן לא מספיקים. ובכן, עם סתיו שפיר, מרב מיכאלי, פרופ’ יוסי יונה ואיציק שמולי, לא יהיו מנדטים מהמרכז הפוליטי. הרצוג ילגום מנדט או שניים מזהבה גלאון, אבל השלטון לא יבוא ממנה. השלטון צריך לבוא מאגם המנדטים העצום שרובץ על הבלטה המרכזית.

2. כבר מזמן לא היו כאן כל כך הרבה מפלגות חברתיות. בקמפיין הזה כולם ידברו איתנו על יוקר המחיה, על יוקר הדיור, על הפערים החברתיים, על העניים, על מצוקת מעמד הביניים.
הרשימה של הרצוג בעבודה חברתית מאוד. כחלון חברתי נטו. יאיר לפיד מעמד הביניים. נפתלי בנט לוטש גם הוא עיניים. הפתעת המחזור יכול להיות דווקא אריה דרעי. כבר הערב, בנאום השקת הקמפיין שלו, הוא יעורר מהומות. “נאום השקופים” ידבר על האנשים השקופים בחברה הישראלית, אלה שאף אחד לא סופר.

הקמפיין של דרעי יהיה יצירתי, לוחמני וקיצוני. הוא ילך לבטן הרכה. הוא יהיה יותר כחלון מכחלון. החזירות של העשירים, של הטייקונים, של המבוססים, של המחוברים והמקושרים, מול השקופים.

קמפיין חברתי לגמרי הולך להיות כאן בחודשיים הקרובים. השאלה היא, אם הוא גם יוליד ממשלה חברתית אחריו.

3. איזו סמליות יש בעובדה ששלשום היו פריימריז בעבודה (המחנה הציוני) ואתמול בבית היהודי. שני סוגי ציונות, יום אחרי יום. בשלישי, הייתה זו הציונות הישנה של מפלגת העבודה. הציונות הצנועה, הפרגמטית, שהקימה את המדינה בשיטת הדונם פה ודונם שם, חומה ומגדל, בואו נכניס עז לסלון ונראה אם אפשר לחיות איתה. ציונות חילונית, ליברלית, ששואפת להקים כאן מדינה קטנה מתחמקת מצרה, להיות עם ככל הגויים.
ביום רביעי הגיע תורה של הציונות החדשה. הציונות של הפאתוס, שלא מתביישת ולא מצטנעת, אלא להפך, מתרברבת, חורצת לשון ומתריסה, ציונות שלא מסתפקת במועט, שרוצה הכל, שמתעלמת מהסביבה ולא מתמקדת במה יגידו הגויים אלא במה יעשו היהודים. יצחק הרצוג מול נפתלי בנט, התנגשות ציווילזציות של ממש בין דור שלישי למייסדי המדינה הישראלית (הרצוג) לדור ראשון של מקימי מלכות ישראל השלישית. מעניין מי ינצח.

ציונות שלא מסתפקת במועט, שרוצה הכל, שמתעלמת מהסביבה. בנט. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
 
4. נכון לרגע זה, אביגדור ליברמן הוא הדמות הטראגית של הקמפיין הנוכחי. מה שאני עומד לכתוב בסעיף הזה הוא ספקולציה המבוססת על רסיסי מידע, הערכות מלומדות ותחושת בטן. ובכן, אני לא לגמרי בטוח שליברמן הולך עד הסוף בקמפיין הזה. יש בהחלט מצב שהוא נשבר ופורש. הוא לא אמר לי את זה, ואם הייתי תופס אותו ביומיים האחרונים אני מניח שהוא היה מכחיש את זה בתוקף. 
ובכל זאת. ליברמן שואל את עצמו בשביל מה הוא צריך את כל זה. הוא לא בנוי, בגילו ובמעמדו, לקמפיין דרייפוס סזיפי שיביא בסוף היום שבעה מנדטים. הוא כבר היה בסיפור הזה. הוא מבין שרשויות החוק לא ייתנו לו רגע אחד של שקט בחודשיים הקרובים. הוא יודע שחלומותיו להגיע לראשות הממשלה בקונסטלציה פוליטית מורכבת מוקפאים בשלב הזה, ואולי יתרסקו לגמרי בשלב הבא.
ליברמן הוא אדם של החלטות, לפעמים החלטות גדולות בזמן קצר, יש לו גם פתיל קצר והסבלנות שלו מוגבלת. כן, רוב הסיכויים שירוץ עד הסוף ויתגבר על המשבר, אבל יש גם צירוף קלפים מסוים שיכול לדחוף אותו, במצב רוח מסויים ומזג אויר מתאים, להגיד “איני יכול עוד”, וללכת. אל תעצרו את נשימתכם, זה כנראה לא יקרה, אבל אם הייתה כאן בורסת הימורים על פוליטיקה ואם הייתם רוצים לשבור את הקופה הייתי ממליץ לכם להמר על זה, כי אם זה בכל זאת יקרה, הקופה בהחלט תישבר.
הטור המלא מחר ב"מעריב־סופהשבוע"