ביום ראשון נס גדול אירע לנו וראש הממשלה דחה את הכתף הקרה של הולנד והחליט להידחף בכל זאת. כי אם היה מפנים והיה נשאר כאן היינו נותרים יתומים מתמונות הדחף שלו ונפנוף היד הדה גולית למרפסות פריז . אז עכשיו תאמרו, "עובדה שאחריו מיד החלו גם החשובים באמת לנופף, גם מרקל וגם הולנד, משל היה ביבי לנחשון הקופץ ראשון וכל העם אחריו. ועובדה שממאה מגיבים ברשת על התמונות, 95 כתבו לזכותו שעשה נכון כי זה מקומו הטבעי של יהודי גא בשורה הראשונה ולא מאחורי ישבנו של אבו מאזן". הצרה שבערבו של יום הלכתי לסופר ועמדתי בתור לקופה, ואז באה אישה, עקפה את התור ומיצבה את עצמה ראשונה ליד הקופה. "הי גיברת", רעמו הממתינים, "מה עם התור?". "אם לראש הממשלה מותר", אמרה הנדחפת בצדק, "אז לי לא?".

ביום שני חשבתי לי שאולי הגיע הזמן לבטל את היצור המאוס הזה הקבוע בחוק הקרוי זכות השתיקה; אותה זכות מתועבת הנתונה לנאשמים ונאשמות לא להשיב לשאלות החוקרים, ובכך לא לסבך את עצמם. כך הרי עושה עכשיו פאינה קירשנבאום, כך עשו רבים לפניה מכל המפלגות כמעט - לא כולן – כשנחשדו, מאריה דרעי ויצחק הרצוג ועד אחרון המושחתים. צריך לקבוע שאין זכות שתיקה כי זכות שתיקה היא חבלה בגלגלי הצדק ולהוסיף ולחוקק כי שימוש בזכות השתיקה כמוהו כהודאה באשמה, כי הרי מי שידו אינה במעל למה שישתוק ולא ישתף את החוקרים בחפותו? כך מתייחסים למי שלא מוכן ללכת לפוליגרף או למסור ראיית די.אן.איי, נכון? אז בעיניי אגב, כבר מזמן, מי שבוחר בזכות השתיקה – אין אשם ממנו

ביום שלישי בבוקר כשהחלה ההצבעה לפריימריז של מפלגת העבודה הלכתי לרחוב כצנלסון ליד ביתי, רחובו של אחד מאבות המפלגה המיתולוגית מפא"י, זו שעכשיו ציפי לבני השתלטה עליה, והתפללתי לאלוהי השריון . בדרך לשם חשבתי שאם ברל היה חי היום, הוא גם לא היה משוריין וגם לא היה נבחר, כי מרב מיכאלי היתה עושה נגדו איזה דיל קטן ואומרת לו "אנחנו חושבות שאתה פאסה וצריך חברות כנסת אחרות". אבל בכל זאת התפללתי להצלחתה של סתיו שפיר, וזה בלי קשר לזה שכנראה לא אצביע למפלגה הזאת. מאז שנכנסה שפיר למפלגה היא הראתה לכולנו איך צריך לעבוד חבר כנסת, ושגם ג'ינג'ית צעירה יכולה על העסקנים הדהויים, ושתודה לאל הדבר הכי טוב שיצא ממחאת האוהלים היא סתיו. בלי מליצות, בלי גימיקים, בלי התלהמות, סתיו קמה בבוקר והולכת לעבודה ועובדת. בואו נחכה יממה ונראה כמה בינה יש לבוחרי העבודה

יום רביעי. עברה יממה וזהו פסק הדין: לבוחרי הפריימריז יש קצת בינה והרבה טיפשות. מצד אחד תפילותיי נענו והם מיקמו את סתיו במקום גבוה, ראוי ומכובד, ומצד שני העדיפו עסקנים אפורים על פני משה מזרחי, הלוחם בשחיתות, היחיד שהציע להכפיל את שנות הקלון של חבר כנסת שהורשע בפלילים משבע ל-14, והיד שלו היתה על העורק של המושחתים. עשרות אלפי בוחרי הפריימריז אדישים לחלוטין לשאלת השחיתות של נבחרי הציבור, ובשבילי זה אומר הכול, ועכשיו מזרחי בחוץ והמושחתים יכולים לחגוג. והעיקר השריון ללבני - משוריינים חלודים שחוסמים את הדרך למלחמה בנהנתנים.

והבוקר לסיכום, אני שואל את עצמי רק שאלה אחת: איזו מפלגה יכולה להרשות לעצמה לוותר על אולי האיש הכי ראוי שקם לנו מאז מותו של לובה אליאב? איזו מפלגה - ובעיקר העבודה - יכולה לחגוג על רשימתה, לצהול כסייח במרעה אביבי ולקרקר בהנאה כתרנגולת מיוחמת, כאשר האיש שהיה צריך להיות לפחות מספר 3 הלך הביתה בגלל הקומבינות של מספר 2 הגברת לבני. מי עוד היה אלוף מעולה וראש עיר מיתולוגי והלך למדבר להציל עיר גוססת, וידיו נקיות וקולו צלול ועמדותיו רעננות? מי שמוותר על עמרם מצנע כדי לפנות מקום לאיזה משוריין חלוד מהמוסך של ציפי, לא מגיעות לו מחיאות כפיים . ולמצנע אזכיר שזה לא שהוא לא ראוי לבית הזה, אלא הבית הזה קטן במידות רבות על מידותיך מצנע. עזוב אותם, הם עסקנים אתה כוכב שביט.

גבי גזית, כל חמישי ב-10:00, רדיו ללא הפסקה

5 ימים ב-5 דקות: נדחפים נמאסתם