כבר לא משנה אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יתעקש וייסע לוושינגטון לנאום בקונגרס או יוותר ויישאר בבית. ״נוהל חניבעל״ שהפעיל השגריר הישראלי רון דרמר (בהסכמה ובתיאום עם פטרונו, ראש הממשלה) נגד הבית הלבן ונגד צמרת ;מפלגה הדמוקרטית הפיק היקף כזה של נזק וחבלה במתחם היחסים של ישראל עם וושינגטון, שגם אם נתניהו ייסוג ויודיע שהחליט שלא לנאום - את המעוות שנעשה כבר לא יוכל לתקן, כדברי החכם מכל אדם, שלמה המלך, בספר קהלת.
״צריך כישרון מיוחד להפוך מראש משהו שעדיין לא בוצע למכשלה מדינית כל כך גדולה״, אמר לי בשיחה בכיר בניו יורק, שכיהן בעבר כראש ארגון יהודי מרכזי, "אני מבין מדוע וושינגטון לא הכריזה עדיין על השגריר הישראלי דרמר אישיות בלתי רצויה. אחרי הכל, בכירים בבית הלבן נהנים עולצים לראות את השגריר השנוא עליהם מסתבך ומתפתל, אבל אני לא מבין איך זה שמשרד החוץ בירושלים עדיין לא החזיר שגריר כושל כזה הביתה״.
הנאום, בין אם יישמע ובין אם לא, גרם למערבולת שכבר מאוחר לבלום אותה ואף גרמה סחף קשה שלא נחזה מראש בתחום היחסים בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארה״ב. במאמר ארוך במדור הדת, שפורסם בגיליון שבת של ה״ניו יורק טיימס״, נטען כי הפולמוס סביב הנאום השנוי במחלוקת של נתניהו בקונגרס משתלב כגורם לתהליך המואץ של ההתרחקות בין ישראל ליהודי ארה״ב.
עד כה, רק מנהיג יהודי מרכזי וחשוב אחד, אברהם פוקסמן, מנכ״ל הליגה למניעת השמצה, הארגון היהודי הגדול בארה״ב, התבטא בגלוי ובאופן חד־משמעי נגד הופעתו של ראש הממשלה בקונגרס. בכירים יהודים הידועים כתומכי המפלגה הרפובליקנית הביעו, כצפוי, את תמיכתם בהופעתו של נתניהו, אך בכך רק הדגישו והבליטו את האופי החד־מפלגתי המוגבל של הופעת נתניהו. הם גם הזכירו לכולם שהם מייצגים מיעוט קטן בקרב יהודי ארה״ב, שכ־80% מהם הצביעו בעד ברק אובמה בשתי מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות.
העובדה שמנהיגים וראשי ארגונים יהודיים מעדיפים שלא להגיב בפומבי, מבטאת בעצם את מורת רוחם ואת תחושת אי הנוחות מהדילמה שאותה לא חוו מזה מן רב - הנאמנות הכפולה. תמיכה שלהם בנאום פירושה הפגנת נאמנות כלפי ראש ממשלת ישראל והסתייגות - משמעותה הצהרת אהדה לנשיא ארה״ב. הם לא יסלחו לנתניהו שסיבך אותם ותפס אותם בלתי מוכנים במצוקת הדילמה.
זאת ועוד, לא רק שסיכויי הנאום להשפיע או לשנות באופן משמעותי את מדיניות הבית הלבן ומחלקת המדינה בכל הנוגע לתנאי ההסדר עם איראן הם קלושים ביותר, הנאום גם לא ישדרג את סוגיית התוכנית הגרעינית של איראן למעמד של נושא קריטי, מדובר ונדון בשיח הפוליטי הציבורי בארה״ב.
גם בנאום תקיף ותוקפני לא יצליח ראש הממשלה נתניהו להעניק למה שהוא מגדיר "האיום של איראן גרעינית״ את הדחיפות והתעדוף ששאלת המעמד המנדטורי או ההתנדבותי של חיסון ילדים נגד חצבת, למשל, קיבלה באחרונה בזירה הפנימית בארה״ב. פוליטיקאים אמריקאים בכירים, ביניהם הטוענים לכתר מועמדות מפלגתם לנשיאות, השמיעו לאחרונה הצהרות התבטאויות בנוגע לחיסון נגד חצבת בחומרה ובתחושת חירום גדולה יותר משהתייחסו אי פעם לגבי תוכנית הגרעין של איראן.
זה לא שהם מזלזלים בתנאי ההסכם הנדונים עם איראן. הם גם יאזינו בנימוס ברצינות לנאומו של ראש הממשלה, אבל כפוליטיקאים משופשפים הם יודעים כי לא ההסכם הצפוי עם איראן מעניין ומדאיג את בוחריהם. ובכלל, בראש רשימת סדר העדיפויות של הבית הלבן והממשל עומדים כעת המתיחות המחריפה עם רוסיה וההסלמה במלחמה הפנימית באוקראינה. נוסף על כך, הנשיא אובמה מתכונן לבקש השבוע מהקונגרס אישור מחודש של סמכותו לשגר למזרח התיכון כוח רגלי למלחמה בדאע״ש. במצב כזה, לא נראה שנתניהו וההפחדות שלו מופיעים בכלל באותה רשימה.