שר האוצר (במיל.) יאיר לפיד צלצל, נסער למדי, כדי להגיב על הכתבה שהופיעה כאן במדור, ובה ביקשתי ממנו שלא ישתמש במילים "מושחתים נמאסתם" .היו ימים בהם לפיד הנחה תוכניות טלוויזיה שהיו להן צפיית שיא, וכאשר רציתי להעביר אליו מסר בענייני קשישים, בעלי מוגבלויות, ניצולי שואה או כל עניין חברתי בוער, הייתי מתראיין בתוכנית.



לפיד שמכיר אותי לא מעט שנים, היה מצהיר בתחילת הראיון, שקיים חשש סביר שלא אענה לשאלותיו ואצעק את דבריי, מבלי להתחשב בו. ואכן כך היה. עוד קטע נוסטלגי שמחבר אותי עם לפיד היה בתוכנית האירוח הראשונה שלו בערוץ הראשון, שבה הייתה לי פינת עיתונות והייתי קורע את הצורה לכל העיתונים על טעויות או טקסטים שגויים ושקריים, מה שגרם להרבה זעם אצל עורכים ובעלי עיתונים. עבור בעלי ההון-עיתון, הייתי פצצה מתקתקת והועפתי אחרי כמה תוכניות בגלל לחץ פיזי לא מתון שהופעל על עורכיה. 



אינני נוהג להיפגש עם פוליטיקאים, בעיקר בתקופת טרום בחירות, אבל בכדי ללבן כמה עניינים, הסכמתי לפגוש את לפיד בבית קפה ליד ביתו. יום לפני הפגישה, קראתי שהוא "עשה סולחה" עם העבריין אריה דרעי, מנהיג ש"ס, ולא פסל אפשרות שיישב אתו בממשלה. צלצלתי לעוזרת החביבה של לפיד בבוקר שלמחרת וביטלתי את הפגישה. אני חייב לציין שממש בימים האחרונים שמעתי שלפיד תוקף שוב את "הפושע דרעי", מה שיגרור כנראה קרבות עזים בין השניים בעתיד.
 

יש מעט מאד פוליטיקאים ישראלים, בהווה ובעבר, שפיהם וליבם שווים, שאת הדברים שאמרו לפני הבחירות, ניסו לממש אחריהן. יש מעט מאד פוליטיקאים שנכנסו לפוליטיקה עם ידיים נקיות ויצאו ממנה עם ידיים נקיות. הכניסה לפוליטיקה, וזו הסיבה שמעולם לא נכנסתי לזירה הזו למרות ההצעות, משולה לכניסה לג'ורה מלאה בחרא, לא משנה מה תעשה, תצא מסריח.

ליאיר לפיד היו כוונות טובות כשעבר מעולם העיתונות והפרזנטציה (בנק הפועלים טפו!) לעולם הפוליטי, צעד שעשה בעקבות אביו, איש התקשורת טומי לפיד, שהיה גס רוח ונהנתן די מגעיל, וכשר בממשלה לא הטביע שום חותם, לא מימש את התקוות שתלו בו ונעלם מהמפה הפוליטית כמו נפיחה קולנית ברוח. 
 
יאיר לפיד זכה להצלחה אדירה עם כניסתו לפוליטיקה. גם אם נקבל את טענתו שלא הספיק לממש את הבטחותיו, בגלל הבחירות שהפילה עלינו ראשת הממשלה שרה נתניהו ובעלה ביבי, אין ספק שבזמן כהונתו המשיכו לעוף מאות מליונים, מעל ומתחת לשולחן, לכיוון השטחים הכבושים, ולא לכיוון הפריפריה והאזורים עם האוכלוסיות החלשות.

אין ספק שמצב הבריאות (תיק של יש עתיד) נמצא בשפל מדאיג וכואב, וזה יהיה מיותר לחזור על התיאור של חדרי המיון והמחלקות הפנימיות, ולדבר על חדר המיון שחסר בקרית שמונה, המכשור הנדרש לבתי החולים בצפון (MRI, CT  וכו'), שחסרונו גורם לעינויים למאות אלפי אזרחים.

אין ספק שמחירי הדיור עולים, יוקר המחייה עולה, הפערים החברתיים מתעצמים, ויאיר לפיד כשר האוצר לא יירשם בספרי ההיסטוריה, כמי שעשה מהפכה כלכלית חברתית בישראל. ולמרות כל זאת, כדי למנוע לזות שפתיים, אני חושב שהוא אדם חיובי, שלא כמו כל מיני מנוולים, שחצנים, רמאים, שקרנים ושאר מרעין בישין, שישבו סביב שולחן הממשלה או נמנמו על המושבים הנוחים במליאת הכנסת.
 
בכל פעם שיש בחירות או שאני נדרש לתפקודם של חברי הממשלה והכנסת, אני נזכר בשיר שכתבתי לפני עשרות שנים, בתקופה בה המצאתי את "מושחתים נמאסתם". הנה הוא לפניכם ואשמח אם תשלחו תגובות למדור.

תסתכל לי בעיניים אדוני הנבחר-
אני אזרח קטן שמפחד מהמחר.
אני רוצה שתענה לי בלי לשקר-
לאן אתה בורח לאן תה-ממהר.
אדוני השר-אדוני החכ"כ,
אתה האחראי כאן על הברדאק.
לפני הבחירות אתה הגון וישר-
מספר לכולם כמה אתה מוכשר,
מביא תעודות מסמכים וקבלות
על פעילות חברתית וטוהר מידות.
איזה מועמד, איזו חביבות-
איזו השכלה איזו בהירות.
כמה הוא מבין, כמה הוא קשוב,
איזו הופעה, רואים שהוא חשוב.
ביום שאחרי אדוני השר-
ביום שאחרי אדוני החכ"כ,
אתם משנים צבעים - הכול הופך ברדאק.
שוחד וסמים - זונות והימורים
נשים משופדות - ילדים מוכים.
 
פדופילים אכזרים - משתוללים ברחובות,
נרקומנים מתודלקים שודדים זקנות,
אז איפה אתה אדוני השר?
איפה אתה אדוני החכ"כ?
מי ייתן הדין פה על הברדאק.
נסיעות לחו"ל - חופשות ללא גבול
תקציבי עתק למטרות ייעול,
רכב מהודר לכבוד השר
עם שמירה אישית על גוש הבשר.
נטולי רגשות חסרי רחמים,
במלונות פאר חמישה כוכבים,
עם אנשי עסקים עם זונות על רמה-
אתם עושים קומבינות על חשבון המדינה.
הרחוב מעוצבן, הרחוב בדיכאון,
איך בחרנו שוב - את האדם הלא נכון
אנשים רעבים מחפשים עבודה,
גנרלים מוטרפים מחפשים מלחמה,
תקשורת מלקקת - מוכרת אשליות,
הציבור המטומטם קונה בכמויות.
הרחובן מעוצבן, הרחוב בדיכאון
איך  בחרנו שוב באדם הלא נכון.


ארכיון פרטי: צוות דליה
נדרשתי לצילום "צוות דליה", כשקראתי השבוע את הודעת הממשלה על פיה השר לענייני גמלאים אורי אורבך הוכרז כנבצר זמנית ואת מקומו ימלא נפתלי בנט. אורבך הוא עוד אחד מאנשי התקשורת שעשה הסבה מקצועית לפוליטיקאי משוריין, וזכה בתפקיד המכובד של השר לענייני גמלאים. אם תעשו משאל בין 100 גמלאים ותבררו אם הם יודעים מי השר האמור לטפל בענייניהם, למעלה מ-90% לא ידעו, והאחרים ימלמלו משהו שיזכיר לכם את השם רפי איתן.

אורבך מעולם לא היה מהאנשים שהתחברתי אליהם, אבל הוא היה שנון, מצחיק, בעל הומור יהודי ובנוף הצחיח של אנשי התקשורת, אין ספק שהוא היה בשורה הראשונה בחוכמתו וביכולת ההתבטאות שלו.
 
עכשיו הוא חולה, חולה קשה, חולה עד כדי כך שמכריזים עליו כ"נבצר". אני שונא את המילה הזו ולא יודע להסביר למה משפחתו וחבריו עורכים כבר כמה שבועות תפילות להחלמתו, וגם פנו לציבור להתפלל. אינני מתפלל ואני לא מאמין שתפילות מרפאות חולים ,אבל למרות שהוא דתי, בכיר במפלגת הבית היהודי המוקצה מחמת מיאוס בעיני, ויש לו שפם (אני שונא שפמים), אני באמת ובתמים, ומכל הלב רוצה שהוא ,כמו כל חולה אחר, יחלים בעזרת הרופאים והאחיות.
 
בשנות ה-90 של המאה הקודמת היינו - אורבך, חנן קריסטל, מנחם דיגלי, עו"ד דב וייסגלס ואני - חלק מ"צוות דליה". דליה היא דליה יאירי, שגם צילמה את התמונה ממנה נעדר חבר הצוות וייסגלס, שנבצר ממנו להגיע.
 
יאירי הייתה, בין השאר, המגישה של "עניין אחר", תוכנית הבוקר המובילה של קול ישראל. בכדי לגוון את התכנית, היא גייסה מדי יום מנחה אורח, שישב לצידה באולפן וכך נוצר צוות דליה.
 
אני הייתי המנחה האורח של יום שני. באחת הפעמים הראשונות, היינו אמורים לראיין בעניין כלשהו אישיות שטרם הייתה ידועה כל כך. על דף העבודה לפני היה כתוב "איווט ליברמן". הייתי בטוח, בגלל השם איווט, שמדובר בגברת. לכן פניתי למרואיין ואמרתי "תאמרי לי, גברת ליברמן". אוי, זו הייתה פאשלה, וכך התוודעתי לראשונה למי שמשמש היום כשר החוץ, מר איווט ליברמן.
 
חנן קריסטל ממשיך לככב ברשת ב' ובטלוויזיה בתחום המומחיות שלו "הפוליטיקה בישראל". יש לו זיכרון מופלא ויכולת ניתוח בכל הקשור לקומבינות ולתככים בפוליטיקה הישראלית. גם הוא מאד חולה – הוא חולה הפועל תל אביב. וייסגלס, שהיה יד ימינו ולפעמים גם שמאלו של המנהיג המנוח אריק שרון, מככב בפאנלים טלוויזיוניים כפרשן פוליטי, וכמומחה לכל דבר שנדרש. אם היה מחליף את יוסי אלפי בפסטיבל מספרי סיפורים, הוא היה כוכב. ה

איש ממציא סיפורים ומשכנע את השומע באמיתותם, למרום שאין בינם לבין המציאות שום דבר. אותי הוא שכנע שסבא רבא שלו רכב עם נפוליאון ב-1812 בדרכם לכיבוש מוסקבה. אפילו את שם הסוס הוא ידע, ואני כמו דביל האמנתי לו .
 
חבר צוות אחר מנחם דיגלי, מי שהיה מפקד סיירת מטכ'ל ומקים הדקלייה בחבל ימית, נטש את עולמנו האכזר בגלל מחלת הסרטן, היה חבר אמיתי, דיגלי , הומניסט (עזר הרבה בפעילות של אייבי נתן), חבר לשתייה ולשירה בציבור, חבר לישיבה בפינת הבר (פאב שניידר) ולשיחות נפש. הלך, אללה ירחמו.

ולסיום, בעניין צוות דליה. היום רוב כוכבי תכניות הבוקר ברדיו הם סוג של ליצנים. התוכן ברובו בדיחות קרש, צחוקים ומתיחות. לאנשים רציניים כמו דליה יאירי כבר אין מקום ברדיו, והבודדים שעדיין נחשבים רציניים, נמצאים או-טו-טו עם רגל בחוץ. ושוב, יה אורבך, תבריא בכדי שאוכל להמשיך לכסח אותך בתור שר הגמלאים, כי אתה וקודמך עשיתם עבודה מחורבנת.

פינת הגימטריה
1. בקבוקים בבית ראש הממשלה =1595=יאיר לפיד שק לי בתחת
2. היועץ המשפטי לממשלה=1070=לכל הרוחות והשדים
3.מבקר המדינה=456=עייף כרוני