לחברה הישראלית, כולל מוסדותיה וארגוניה, יש כושר הדחקה מדהים. בתוך כל מהומת הבחירות ואירועי המזרח התיכון, יש סיר לחץ אחד שפוטנציאל הפיצוץ הניטרוגליצריני שלו הוא מסוכן ונפיץ ועכשווי מאוד. רצועת עזה, זוכרים? חורף, זוכרים? 11 אלף בתים הרוסים, 100 אלף חסרי בית, זוכרים? לא כולל תשתיות חשמל, ביוב ותחבורה שקרסו בכל רחבי הרצועה.
היחיד שהתייחס לעזה, אפרופו הבחירות, היה האלוף במיל' יואב גלנט, שאמר "כל מקום בשליטה ישראלית - יש להגן עליו בכל מחיר. ירי מעזה לא יתקבל" וכו' וכו', קשקוש של בחירות. ממילא עזה היא הבעיה של תושבי העוטף. והבחירות, כידוע, הן על איראן.