מה ייחשב להסכם טוב או סביר בין איראן לבין המעצמות?



כדי לענות על כך צריך לרדת לעומקם של פרטים טכניים. מדובר על מושגים, נתונים וכמויות שיכולים להרחיק את הקוראים. אך הם חשובים. לא רק משום שאלוהים מצוי בפרטים, אלא גם, ובעיקר, משום שבלעדיהם הוויכוח הנוקב בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לממשל האמריקאי על ההסדר המתגבש בין המעצמות (קבוצת 5+1) לאיראן, הופך למלחמת בוץ של הטחת ססמאות ולמניפולציות של נתונים.



הפניתי את השאלה - מה ייחשב להסכם שישראל יכולה לחיות איתו? - לד״ר אולי הוינאנן, חוקר בכיר במרכז בלפר למדע וענייני מדיניות באוניברסיטת הרווארד. הוינאנן הוא אחד המומחים הגדולים והמוערכים בעולם לתוכנית הגרעין של איראן. הוא בעל תואר שלישי בכימיה רדיולוגית וניתוח חומרים גרעיניים מאוניברסיטת הלסינקי, ועד לפני כמה שנים כיהן כסגן מנהל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א), שבה עבד מאז 1983. במסגרת תפקידו היה אחראי בין השאר על מנגנון הפיקוח של סבא״א, וביקר עשרות פעמים במתקני הגרעין של איראן.



קודם שנמסור את תשובותיו, יש צורך בתמונת מצב של מצאי (אינוונטר) הגרעין האיראני.



יש שני נתיבים לייצור חומר בקיע שמשמש לפצצת אטום: מסלול האורניום ומסלול הפלוטוניום. אורניום מעשירים; פלוטוניום מייצרים בכור גרעיני. את האורניום הטבעי שהיא כורה באדמתה מעבדת איראן בתהליך כימי הקרוי ״עוגה צהובה״. את ה״עוגה״ היא מעבירה למפעל להמרת אורניום באיספהן. שם האורניום מעובד למצב צבירה של גז ומועבר למתקני העשרה. לאיראן יש שניים כאלה: אחד גדול בנתנז וקטן יותר בפורדו, ליד העיר קום, שנבנה בעומק של 70 מטרים מתחת לאדמה כדי להיות חסין מתקיפה. את ההעשרה מבצעים בעזרת צנטריפוגות (סרכזות). כמו כן משלימה איראן את בנייתו של כור מחקר גדול באראק, שיוכל להפיק פלוטוניום.



עוד כמה נתונים חשובים: ניתן להעשיר אורניום לכמה רמות. רמה של 3.5% משמשת כחומר דלק לכור להפקת חשמל. לאיראן יש כור כזה בבושהר, שנבנה בידי רוסיה. רמה של 20% משמשת לתדלוק כור מחקר, כמו באראק (יכול לייצר בין השאר איזוטופים לרפואה גרעינית). העשרה ברמה של 9392  מאפשרת לייצר חומר בקיע לפצצה.



במרוצת השנים הצליחה איראן לפתח ולייצר כמעט 20 אלף צנטריפוגות, וזאת למרות כל מאמצי המודיעין הישראלי והאמריקאי לשבש את מהלכיה. מפרסומים שונים עולה כי השיבוש נעשה בשיטות שונות, כמו פגיעה בציוד שנועד לבניית הצנטריפוגות או בהחדרת וירוס מחשבים (תולעת), שלפני כשבע שנים גרם לנזק לכ־1,000 צנטריפוגות. כאן צריך להדגיש כי לאיראן יש חמישה דגמים של צנטריפוגות. ככל שהדגם חדיש יותר, כך הוא מעשיר אורניום במהירות וביעילות רבות יותר.



בעזרת הצנטריפוגות הספיקה איראן ברבות השנים, למרות פיקוח סבא״א ובניגוד להחלטות מועצת הביטחון, לייצר כמות נכבדה של אורניום מועשר בשתי רמות. כ־9 טונות של אורניום בדרגה של 3.5% וכ־250 ק״ג של אורניום מועשר ל-20%. כמויות אלה יכולות להספיק לייצור חמש פצצות גרעין, אם החומר המועשר ברמות הנמוכות האלה יועשר לרמה של 93%.



אבל בנובמבר 2013 הושג הסכם ביניים, ואיראן הסכימה להגביל את תוכנית הגרעין שלה. מספר הצנטריפוגות הפעילות מהדגם הישן נקבע על כ־9,000. השאר הן צנטריפוגות, חלקן מדגמים חדישים, שהותקנו אך לא מסתובבות. כמות האורניום המועשר ברמה של 20% צומצמה משמעותית והפכה לבלתי רלוונטית. כמות האורניום המועשר ברמה של 3.5% ירדה מכ-9 טונות לכ-7.5 טונות. לפי ההסכם, בניית הכור באראק מתעכבת.



# # #
 
וכאן אנו חוזרים לאולי הוינאנן. לדבריו, כדי להגיע להסכם קבע סביר, שיספק את "צרכיה הצנועים" של תוכנית גרעין אזרחית של איראן אך ירחיק אותה מתוכנית צבאית ומהיכולת לייצר חומר בקיע לפצצה, צריך לאפשר לה את תנאי המינימום הבאים: הפעלת 2,000 ־ 4,000 צנטריפוגות מהדגם הישן. מלאי האורניום המועשר שתורשה להחזיק יהיה פחות מטונה, ברמה של 3.5% .
 
לפי הוינאנן, לאיראן יידרשו כ־ 5,000 סרכזות מדגם ישן שיעבדו ללא הפסקה במשך שנה שלמה כדי לייצר 25 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה של 93% , החומר הבקיע לפצצה. לפי סבא"א, הכמויות הנדרשות לשם כך הן לפחות טונה וחצי של אורניום בדרגת 3.5% וכ־ 250 ק"ג של אורניום בדרגה של 20% . לפצצת פלוטוניום יש צורך ב־ 5־ 6 ק"ג של פלוטוניום.
 
לדבריו, את שאר הצנטריפוגות צריך יהיה לפרק ולאחסן תחת פיקוח של סבא"א. נוסף לכך, כל הסכם קבע צריך לכלול לדעתו את סגירת המתקן להעשרת אורניום בפורדו, ולצמצם בצורה ניכרת את תפוקת ייצור הפלוטוניום של הכור באראק.
 
בנוסף, על איראן למסור את כל הפרטים שהיא מסרבת כיום לחשוף על מה שבסבא"א מגדירים כ"הממדים הצבאיים" של תוכנית הגרעין שלה. מדובר בשורה של ניסויים והדמיות מחשב שאיראן ביצעה בסתר, עד לפני כמה שנים, כדי ללמוד כיצד להרכיב נשק גרעיני ולמזערו כראש חץ של טיל. מילוי תנאים אלה ירחיק את איראן לפחות בשנה מהיכולת לייצר נשק גרעיני. מומחים סבורים כי כיום איראן נמצאת בטווח חודשים מיכולת זו. לדעת המומחה מפינלנד, אם ייקבעו תנאים אלה, הם יבטיחו שאם למרות הכל איראן תחליט להפר את ההסכם ו"לפרוץ" בחשאי לפצצה, זה ייקח לה לפחות כשנה. לדעתו, הדבר יאפשר די זמן לפיקוח הבינלאומי לגלות את הפרותיה ולהחליט מה לעשות בנדון.
 
תנאי הסף שמשרטט ד"ר הוינאנן אינם תואמים את הפרסומים השבוע לגבי פרטי ההסכם המתגבש. לפי דיווחים שונים, שני הצדדים יסכימו להותיר בידי איראן 6,500 צנטריפוגות. מצד שני, הוא מודה כי הפרחת הנתונים בתקשורת אינה בהכרח אמינה: "מה שיש לנו הוא שוק ביזארי של מספרים". בדיווחים צוין כי ארה"ב והמעצמות תובעות שמשך ההסכם יהיה לעשר שנים, ושהפיקוח יהיה חודרני ופולשני ויאפשר לפקחי סבא"א להגיע לכל נקודה שיחפצו בה באיראן, בהתראה קצרה ביותר של שעות עד יומיים.
 
על סמך הדיווחים בתקשורת הזדרזו ראש הממשלה נתניהו, שינאם בשבוע הבא בקונגרס, והשר לענייני מודיעין יובל שטייניץ, לטעון כי מדובר בהסכם רע. שר החוץ האמריקאי הגיב ברמז עבה כי נתניהו לא מכיר את פרטי ההסכם המתגבש. קרי לא אמר זאת מפורשות, אך התכוון לעובדה הדרמטית שבפעם הראשונה בתולדות תוכנית הגרעין האיראנית, החליט הממשל להעניש את נתניהו על עמדתו המתריסה כלפי אובמה - למדר את ישראל ולא להעביר לה מידע על המו"מ המתנהל בין טהרן למעצמות.
 
# # #
 
עמדתו של הוינאנן קרובה לגישת נתניהו יותר מאשר לזו של הממשל. אך אסור לשכוח, כפי שהזכיר גם קרי, כי נתניהו התנגד להסכם הביניים והגדיר אותה "מתנת המאה" לאיראן. האמת היא שנתניהו מתנגד בעיקרון לכל הסכם עם איראן שיאפשר לה להחזיק צנטריפוגות ולהעשיר אורניום. לדעתו, אין לאיראן סיבה וזכות להעשיר אורניום. הבעיה היא שהקהילה הבינלאומית חושבת אחרת. היא מכירה בזכות איראן להעשיר אורניום ולהפעיל צנטריפוגות, אך מבקשת להגבילה. ככל שנתניהו מביע עמדה קולנית יותר נגד המו"מ ונגד הסכם כלשהו, כך השפעתה של ישראל על השיחות מצטמצמת.
 
מה הייתה ישראל צריכה לעשות וכיצד היה עליה לפעול? קודם כל היא הייתה צריכה, כפי שהציע כאן בשבוע שעבר עמוס ידלין, מועמד המחנה הציוני לשר הביטחון, להגיע להבנות עם הממשל על הגדרות בנוגע לשאלה מהו הסכם רע. הידברות כזו הייתה יכולה לשרת בראש וראשונה את נתניהו ואת ישראל עצמה. אך בהיעדר ערוצי תקשורת בין נתניהו לאובמה, ספק אם זה יקרה.
 
ולכן צריך לנתח מה יקרה אם יושג הסכם, והוא לא יהיה על פי המתווה שמציע אולי הוינאנן. האם זה יהיה תחילת הספירה לאחור לסופה של ישראל, כפי שניתן להבין מהמסרים המפחידים של נתניהו? כמובן שלא. ישראל יכולה לחיות גם אם לאיראן יהיו 6,500 צנטריפוגות ומלאי האורניום ברמה של 3.5% יהיה יותר מטונה.
 
מדוע? מכמה סיבות. האחת שאיראן, גם כמדינת סף גרעינית - הגדרה שכבר עתה הולמת אותה - אינה מהווה איום קיומי על ישראל. תשאלו את ראשי המוסד מאיר דגן ותמיר פרדו. השנייה, שגם "הסכם רע" לפי נתניהו יפעיל פיקוח הדוק של עשר שנים ולכן ירחיק אותה מהיכולת להרכיב נשק גרעיני בעוד כמה חודשים. והשלישית, שלישראל תמיד תהיה שמורה האופציה לתקוף את איראן, אם זו תפר את ההסכם, ואם יימצא המנהיג הנחוש שיהיה לו אומץ הלב לקבל החלטה קשה כזו.
אין נביא בעירו
ביום ראשון השבוע נפטר ד"ר ראובן פז, מחלוצי חוקרי האסלאם הרדיקלי בעולם. בן 64 היה במותו. פז היה אדם "אהיב" - היה קל לאהוב אותו, ולא רק בגלל ממדי גופו ה"דוביים". אלא בגלל צניעותו, השקט הנפשי שהפגין והידע העצום שלו.
 
הוא נולד בחיפה, למד בבית הספר הריאלי ולאחר שירותו הצבאי הצטרף לשירות הביטחון הכללי (שב"כ). הוא החל את עבודתו כדסקאי במרחב הצפון, שם התמחה בתחום ערביי ישראל וחקר בין השאר ב־ 1972 את פרשת אודי אדיב שזכתה גם לכינוי "רשת הריגול היהודית-ערבית". אחר כך למד מזרחנות וערבית באוניברסיטת חיפה ובסיום לימודיו היה ממייסדי יחידת המחקר הקטנה של השב"כ.
 
שם התמחה בחקר תנועת חמאס. מחקריו עבור השב"כ כללו ביקורים בבתי כלא כדי לראיין ולשוחח עם מנהיגי התנועה, ובהם מייסדה, שייח' אחמד יאסין. סוג כזה של מפגשים מוגדר בעגת המודיעין "חקירה חיובית". היא לא נועדה להוציא מבן השיח מידע על פעולות טרור אלא יותר להבין את האידיאולוגיה, את אמונתם ואת תהליכי העומק של אנשי הארגון. היכרותו העמוקה עם תנועת חמאס שימשה לו כבסיס לעבודת הדוקטור שכתב עבור אוניברסיטת חיפה. 
לאחר שפרש בסוף שנות ה־ 90 מהשב"כ החל בקריירה שנייה שהנחילה לו תוך שנים אחדות כבוד והוקרה רבה בעולם. הוא החל לחקור את האסלאם הפונדמנטליסטי ששימש כבית הגדול של אל־קאעידה של אוסמה בן לאדן, ואחר כך את תאי תנועת הג'יהאד ברחבי העולם ובשנים האחרונות את תופעת דאע"ש.
 
את מחקריו עשה באוניברסיטת חיפה, שבה גם לימד לפרק זמן מסוים, כמו גם במכון לחקר מדיניות הטרור במרכז הבינתחומי בהרצליה ובכמה מיזמי מחקר נוספים שהגה. פז התעמק בקריאת הטקסטים של האידיאולוגים ומורי ההלכה של תנועות אלה, קרא את האתרים שלהם וחקר לעומק את מה שנאמר בין השורות. הוא עשה זאת בזכות הידע והבקיאות שלו בקוראן ובספרות אסלאמית. פרופ' עוזי רבי, מזרחן מאוניברסיטת תל אביב, אמר לי כי "ראובן הבין את ההיגיון הפנימי של הטקסטים".
 
שמו יצא ברבים ברחבי העולם כמומחה בתחומו. הוא הוזמן לשאת הרצאות בוועידות בינלאומיות, למסור חוות דעת ולתדרך מחלקות מחקר של ארגוני ביון. בכמה הזדמנויות הוזמן למטה ה־ CIA בלנגלי שבווירג'יניה. גם במועצה לביטחון לאומי בישראל, במוסד ובאמ"ן ביקשו לשמוע את דעתו המלומדה, במיוחד בשנים האחרונות בכל הקשור לדאע"ש. פז נענה בדרכו השקטה כמעט לכל בקשה ועשה זאת לרוב בהתנדבות.
 
תחום אחר שבו "כיכב" היה הופעות בבתי משפט, בעיקר בחוץ לארץ, כעד מומחה טרור של ארגוני טרור אסלאמיים ברחבי העולם.
 
כשנתבשרתי על מותו על ידי חברתו לחיים לינדה מישל, צייצתי על כך בחשבון הטוויטר שלי. קיבלתי כמה תגובות מעוקבים וממצייצים ישראלים. אך הופתעתי ממספר התגובות שבאו מחוץ לארץ, בהן לא מעט של מומחים בתחומו, שהעריכו את ידענותו המופלגת. אכן כמו שקורה לא פעם, אין נביא בעירו. זה נכון במיוחד לגבי ישראל.