עקיבא אלדר הזכיר לאחרונה ב"הארץ" כיצד העריך שביט, שלוש שנים וחצי לפני שנבחר אבו מאזן לראש הרשות, שהסיכוי שלו לרשת את יאסר ערפאת בהנהגת העם הפלסטיני זהה לסיכוי של שומרוני להיבחר לנשיא מדינת ישראל. העריך וטעה. קורה. האם זה אומר שצריך לזלזל בשביט או לצאת מנקודת הנחה שהוא טועה תמיד? לא. זה רק אומר שמותר להטיל ספק גם בתחזיותיהם של מי שיוצאים נגד ראש הממשלה.
ראש המוסד דגן הוצג בעיתון של המדינה כאחראי לכל כישלונות הניבוי וההערכה של מערכת הביטחון. נתנו לו שם בראש על אחריותו להידרדרות של המוסד, לנפילה המודיעינית בעיראק, לכישלון בחיזוי העמדה הלובית בעניין האטום, לטיפול בעניין הפלסטיני, לאי מציאתו של נסראללה ולמחסור במידע על חיזבאללה. בקיצור, ראש מוסד שהוא משהו שבין פגע רע לנפל מושלם.
ביום שישי שעבר סיפרתי כאן את סיפורה של סווטלנה גורודצקי, עובדת במעון ראש הממשלה, שתיארה כיצד מני נפתלי, אב הבית במעון, הטריד אותה מינית בחדר השינה של בני הזוג נתניהו. ליתר ביטחון גם לקחתי אותה לבדיקת פוליגרף, שקבעה כי היא דוברת אמת.
אם לא צפיתם בזה עד עכשיו, רוצו למחשב הקרוב למקום מגוריכם וחפשו את הכתבה שהכין ציון נאנוס לפני כמה ימים בחדשות 2 על הרצוג. נאנוס, שהסביר בחשבון הטוויטר שלו שהכיבוש הוא האשם בהתנהגות של הנוסעים בטיסת השוקולד לורנה, ליווה את הרצוג בסיור שערך למה שהוגדר כ"מעוזי הליכוד" והכין עבורו תשדיר בחירות נדיר. בזה אחר זה, בכתבה של 12 דקות, עלו ובאו על המסך אזרחים שהפסיקו להאמין לנתניהו, שהחליטו להפסיק להצביע עבורו, שבחרו לשרוף את כרטיסי החבר שלהם במפלגה שלו, שנשבעו שגם הבת דודה שלהם יותר לא תבחר בו. הגיע הזמן לשינוי, הייתה השורה התחתונה. לו הייתי הרצוג, הייתי נבוך לראות את זה. ספק אם בבר מצווה של יו"ר המחנה הציוני הכינו לו סרטון שכזה.
ביום שבנימין נתניהו יסיים את כהונתו כראש הממשלה - יהיה זה בעוד שבוע, בעוד ארבע שנים או אולי יותר - נגלה שמדינת ישראל יכולה להסתדר גם בלעדיו. בלי עיתונות הגונה זה יהיה הרבה יותר קשה.
התרעות פיקוד העורף