זו הייתה התנסות די מעניינת, לא רק לפנטז במשך כמה שבועות לפני הבחירות אלא לקחת חלק פעיל דרך פרסומי השונים בבניית הפנטזיה עצמה. ובכן, סופם של כל טריפ או סערה פסיכוטית אינם דעיכה אטית ונוחה אל תוך מרכיבי המציאות, אלא נחיתה קשה ישר על הפרצוף. להגנתם של לוקי המאורות השונים, בהם אני, שחשבו שמהפך שלטוני הוא במרחק נגיעה, ניתן לזקוף את שני הנעלמים שהסתירו את תמונת המציאות מיומה הראשון של מערכת הבחירות: למה ועל מה.
ועכשיו? נשארנו עם הטרחה לשאול את עצמנו מה עכשיו. מה שבטוח, אפשר לסמוך על הקואליציה הימנית־לאומית שתספק לנו את חוויית הקיום הישראלית המבודדת והשסועה בקנאות מדכדכת.