פסח הוא אחד מחגי ה”דווקא”. זהו הרגע שבו החילוניות רודפת החופש מתעוררת לחיים ומחליטה לנהל מאבקים מרים על אכילת חמץ. אם בימים כתיקונם לחם הוא מצרך יסוד, הרי שבפסח הוא הופך לערך. פרוסה היא לא סתם פרוסה, היא עיקרון.
העובדה שבסופר לא מוכרים מוצרים שאינם כשרים לפסח היא איוולת. יקנה כל אדם מה שהוא רוצה ויאכל בביתו או בחיק משפחתו. אבל במרחב הציבורי אין בחירה, הוא שייך לכולם. ואם אנחנו רוצים לשמור אותו ככזה, עלינו להבין שיש ציבור גדול שאם אנחנו שולפים מולו את מה שקנינו בסופר לפני החג, הוא נפגע. נכון, כשזה מגיע לאמונה, לעולם הלא מאמין ייאלץ לוותר. אבל מה לעשות, בפסח, באמת, לא מדובר על ויתור בקנה מידה של חתימת הסכם כניעה. קצת התחשבות, לא הרבה, זה כל מה שצריך. המימונה כבר בפתח. תתאפקו.
התרעות פיקוד העורף