אבא שלי לא קורא עיתונים, הוא אומר שכל מה שכתוב זו סתם קונספירציה של השמאל. כשאני שואל אותו מה זו קונספירציה, הוא עונה שאני קטן מדי בשביל לדעת, וכשאגדל אבין הכל. אז אני שותק.
התרומם אבי מהכורסא שקיבל בירושה מאמו, ניקה את עצמו מהגרעינים ואמר "אני רוח וצלצולים? אני?? אני מרחם על המוח של הילד. מה הוא צריך לדעת את כל המילים הקשות האלה? קודם כל שילמד דברים בסיסיים".
עזבו.
אני, בעיניי, ראיתי גבר יוצא צנחנים מפוחד ואישה עם סינר וריח בצל זועמת. ראיתי איך ניגשת אליו, מביטה אל אישוניו ואומרת לו "ביום ראשון, אני ברבנות"
אז פרצתי בבכי. "אל תתגרשו!", צרחתי, "בבקשה, אל תתגרשו! לא מעניין אותי מה זה קונספירציה! זה בכלל של שמאלנים ואנחנו אוהבים את בגין!"
אמי נתנה מבט אחרון באבי אמרה לו "ככה? אין דבר". אבי מלמל משהו מפוחד וחזר לשבת. אמי חיבקה אותי וכך הלכתי לישון.
יום לפני החתונה לקחו את הסובארו שלהם לאיזו חנות פרחים בכפר ערבי כדי לקשט אותה, ואל האולם נכנסו עם סובארו ישנה שקושטה בחמניות ועל האנטנה שלה הודבקה ברכה בערבית.
בין שלל הצעקות, היו גם צעקות טובות. אני קצת מובך כשאני כותב לכם את זה. אבל היו ימים, בעיקר בסופי השבוע, אחרי הקידוש, בו ידעתי שהלילה לא אשן, הלילה אצחקק אל הכר וכשאחותי תשאל אותי לפשר הצעקות אגיד לה "זה סרט, אמא ואבא רואים סרט".
ערב אחד, אני חושב שזה קרה בעצמאות, לבשנו לבן, אמי הפעילה את הטלוויזיה ואבי חתך מלון. ישבנו כולנו בסלון וצפינו בטקס הדלקת המשואות.
"רק אשכנזים מדליקים! " צעק אבי "זו חתיכת אפליה!!".
כמה שנים סעד אותה אבי, האכיל אותה, קילח אותה וניקה את לכלוכה. בחיים לא פצה פה, לא התלונן ולא בכה. "גבר צריך להתלכלך לפעמים" היה אומר לנו כשהיה מחליף לה חיתול.
****
אתמול בלילה חזרתי לביקור המולדת השנתי שלי, בדיוק ביום העצמאות. נחתתי רגע אחרי הצפירה. בשדה התעופה אישה אחת צעקה "מה תעזור הצפירה? שיחזירו לי את הילד שלי!". וכשיצאתי ממנו, ראיתי איך הארץ מקושטת דגלים ושרשראות עם אורות צבעוניים מחכות לערב, להדלק. בערב הגעתי הביתה, בידי שקיות מלאות שוקולדים וכמיהה, התגעגעתי אליכם אבא ואמא. אבל אין אבא ואין אמא. יש רק שקט.
הגעתי מאחוריהם, דמעות נקוו בעיניי. "יום הולדת שמח מדינת ישראל!" צעק הכרוז ורגע אחר כך הגיע עוד זיקוק.
התרעות פיקוד העורף