יועץ התקשורת לוחש על אוזנו של השר: ״כדאי להתעמת עם מתפקדים ותל אביבים בנושא תחבורה ציבורית בשבת. תהיה בוטה! זה יישא אותך אל על בקרב הקהל המסורתי שלנו".
מומחה דעת הקהל הלאומי ממליץ לקומיסרית התרבות: "עזבי את ספורט הנשים. זה בקונצנזוס. עדיף לך לירות חץ צנזוריאלי. זה יקפיץ את האליטות וכך ישבחו אותך שורות התומכים".
פרקליט יחסי הציבור המתמחה בשלילת זכויות אנשים נטולי זכויות: "לך על הסיפור של עינויים. במקום לקרוא לכך עינוי נפש, מתג את זה באופן חדשני. 'הזנה בריאה', 'האכלה', 'הצלת נפש'. על אף שאין להצעת החוק סיכוי לעבור, היא מעולה מבחינה ציבורית. רק קהל מוסלמי יהיה היעד לעינויים. הימנים יבינו מיד את טוהר כוונותיך האציליות וארגוני זכויות אדם ילכו לך על הראש. זו הדרך להישגים לאומיים ציוניים בימין".

פופוליזם המוני בשיווק מהיר. ספר הייעוץ למנהיגי הימין עבר ריענון. הוראות ההפעלה כוללות המלצה לאתר נקודת רגישה שמקפיצה ארגוני זכויות אדם, יוצרים או סתם מיעוט שמאלני רועש. כללי מנהל תקין כבר לא חשובים, ועדות מקצועיות הממליצות על סלי תרבות אינן קיימות. ארגונים רפואיים, שיודעים את המקצוע שלהם ומבינים מהי חקיקה הרסנית מבחינת זכויות החולה ושבועת הרופא, אינם רלוונטיים בעיני נבחרי הציבור. אפשר לבעוט בחסרי הרכב החילונים. מי הם בכלל? אדם שנוסע באוטובוס בשבת, איזה רגשות וצרכים יכולים להיות לו? הוא סתם.
העיקר והמהות שבהם נאחזים הנבחרים: כמה רעש וכמה עצבים הם יביאו. לב ״העשייה הציבורית״ הוא לזכות בנתח שידורים רדוד על אמירה כזו או אחרת. לקצץ, לקצוב, לעצור, לחדול המימון, להגביל התנועה.
האם מעתה והלאה תשב קומיסרית התרבות ותצפה מראש בהצגות? האם היא תקבל לעיונה תסריטים, כולל קורות חייהם של היוצרים? האם היא תחליף את כל אנשי המקצוע במשרדה? ואם כן, מדוע להחזיק משרד שלם? ניתן ישר לקצץ בתקנים.
האם השר לאישור עינויים יעדכן את שבועת הרופאים? גם את זה הוא יעשה בכפייה לתוך הגרון?
האם השר למינימום תחבורה ציבורית בשבת ייהנה מעוד מפגינים מול ביתו? האם יקווה שגם בערים אחרות יתפסו טרמפ על האין־קווים־בכלל?
ולשרי הממשלה שעוד לא החליקו לתוך התפקיד, הנה הצעה: חפשו היטב נקודת מחלוקת מרגיזה והציתו אש. זה יתפוס מהר בשדה הקוצים. ואתם תצאו מדליקים.

הכותבת היא פרשנית פוליטית ובעלת הפלוג, בלוג פוליטי