פיגוע הטרור בצפון סיני שגבה אתמול את חייהם של עשרות קצינים וחיילים מצרים, חמור ככל שיהיה, הוא בחזקת חוליה ברצף של תהליך, שמהותו ומשמעויותיו חורגים מגבולות סיני, מצרים והאזור. שני הארגונים הטוענים לאחריות לרצח ההמוני מזהים עצמם כשייכים ל״מדינה האסלאמית״ ונשבעו אמונים לח׳ליף שבראשה. נדמה כי למרות חומרת האירוע והזעזוע שיביעו גורמים בקהילה הבינלאומית, לא נחזה בשינוס המותניים המתבקש: המערב עדיין מתקשה להפנים את חומרת האתגר ומורכבותו, ונוטה לפרש את השפעותיו כמוגבלות לאזור ולסכסוכי הדמים שבו.
פיגוע הדמים התרחש ביום השנה השני להדחת האחים המוסלמים מהשלטון במצרים ובעיצומו של חודש הרמדאן, והוא משקף את המאמץ השיטתי של ארגוני רשת ״המדינה האסלאמית״ להמשיך את תנופת ההישגים הנמדדים, בין היתר בהרס הסדר הקיים. בשלב ראשון - לפורר את מדינות הלאום הערביות במרחב, למחוק את הגבולות הבינלאומיים, למגר את שלטון הכופרים ולהשמיד את כל מי שאינו הולך בדרכם. בשלב השני, ולאחר ביסוס הח׳ליפות האסלאמית, יבקשו הג׳יהאדיסטים להתפשט ולהשליט את מרותם, תרבותם ודתם על העולם כולו.
מצרים כמנהיגת העולם הערבי היא יעד ראוי מבחינת הארגונים הללו. פגיעה במצרים, ערעור ביטחון אזרחיה, התשת מנגנוני הביטחון שלה וצבאה ופגיעה במעמדה האזורי, בכלכלתה ובתדמיתה הם בחזקת יעד אסטרטגי, שמימושו יפיח רוח של ממש במפרשי הח׳ליפות והרעיון. מרחביו האינסופיים של חצי האי סיני, הריק השלטוני שבו, הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה והשבטים הבדואים הממורמרים והמנוכרים כלפי השלטון המרכזי במצרים, הם כר נוח מאוד לפעולה. הצבא המצרי, כמו כל צבא אחר, מתקשה להשיג שליטה מוחלטת בשטח העצום הזה.