האימה האיראנית

שבוע עבר מאז נשמעו זעקות השבר של מתנגדי ההסכם ונדמה שמפלס החרדה צנח דרמטית, למעט ניסיון נואש להתניע פאניקה משום שההסכם כולל את הגנת המעצמות החתומות על מתקני הגרעין האיראניים. המשמעות, אגב, היא סוף עונת החיסולים והחבלות מצד ישראל, בתוספת "מערכות להגנה פיזית", שמשמעותן סוללות S300 שעשויות לזלוג לחיזבאללה ולסוריה (כן, אסד עדיין איתנו) ולאיים ביירוט כל מטוס שעולה ברמת דוד. 

בהנחה שאפילו הממשלה המטורפת ביותר לא תפתח במלחמה נגד המעצמות, מדובר במאזן אימה שאמור להפחית את המתח באזור. חכו חודש־חודשיים, שנה־שנתיים, ונראה אם מישהו סביר יזכור רבע סעיף מן ההסכם או יבין על מה הייתה המהומה. מה שמעלה את השאלה איך ציבור שלם, חלקו אפילו יודע קרוא וכתוב, הלך שולל אחר קמפיין הפחדה מן הסוג הירוד ביותר. התשובה היא הסימביוזה החולנית בין התקשורת למערכת הביטחון ולמערכת הפוליטית. כל אחת תרמה את חלקה לטובת האינטרסים שלה ויחד גרמו לעיוורון הלאומי. 

הג'וב של התקשורת הוא להזהיר מפני אסונות, וזה בסדר. הבעיה היא שפאניקה מוֹכרת, ורייטינג ממריא ככל שמתגבר החשש. זה אומר "אסון", זה צועק "קטסטרופה", זה חי ביום הדין, והמומנטום ילך ויגבר עד שישטוף את התודעה האישית והקולקטיבית. הג'וב של מערכת הביטחון הוא להעצים איומים. זה טוב בתור כסת"ח - "אמרנו לכם על כל צרה", זה שומר על דריכות בתוך המערכת וזה חשוב כדי לתבוע תקציבים. ושני אלה, הביטחון והתקשורת, מפמפמים זה את זה בחסות תזרים הפאניקה של בנימין (שואה) נתניהו ושות'. 

ככלל, פמפום חרדה הוא כלי יעיל (ערבים נוהרים לאוטובוסים, טרור קיומי פלסטיני, פצצה איראנית, גז באדמה וכו') בציד מבוהלים. וכאשר שלושת אלה מטרטרים שאיראן גרעינית פירושה השמדת מדינת ישראל, מה הפלא שההסכם, כל הסכם, מצטייר כפצצה בדרך? פרופ' מיכאל ברנר מאוניברסיטת פיטסבורג כתב ("הפינגטון פוסט") כי "יש הוכחות בדוקות כי האיראנים מעולם לא היו נחרצים לגבי השלמת תוכנית הגרעין שלהם. הפוטנציאל הגרעיני המעשי שלהם הופסק ב־2003". 

אכן, לאמריקאים ולישראלים יש חשבון דמים תרתי משמע עם האיראנים וחששות של ממש מפני פיתוח גרעיני אמיתי. זו סיבה טובה להשית עליהם סנקציות עד שיירגעו. זו סיבה גרועה לתקוף צבאית או לנפח את האיום לממדים אפוקליפטיים. אפילו הרצוג ולפיד הצטרפו למקהלת השוד ושבר. גם הם מחברים את הפגנות השמחה בטהרן עם "ניצחון" הפצצה האיראנית (אני מקווה מטעמים של דיג קולות מורעלי הימין). 

לך ספר ליהודים המבוהלים תמיד שהסיבה האמיתית למסיבת הרחוב האיראנית היא הסרת הסנקציות ופתיחת הדלת לעולם. לך ספר להם שהדרך הנכונה להתנהל אחרי ההסכם היא להמתין בסבלנות עד שיבשילו קשרי איראן והמערב. אם הם, האיראנים, ישבו עם השטן הגדול, אין סיבה שבנסיבות הנכונות לא ישבו עם השטן הקטן. אני עצמי מאמין לאובמה ובאובמה. אני מאמין שהאיראנים ימלאו את חלקם בהסכם ולא מאמין לנתניהו ובנתניהו. אם אני מבין נכון את הערכות המצב של מעצמות המערב, אזי אני, שמאלן קטן ומושתן, חולק את הערכת המצב הזאת עם העולם כולו, שהוא שמאלן גדול ומושתן - ואנטישמי. 

לא כל העולם, כמובן. חבורת הרפובליקנים, והמיליארדרים שמאחוריה, מנהלים קרב מאסף נגד ההסכם, ונחשו מי נחלץ לעזרתם. נפלא מבינתי כיצד מדינה שלמה, על מערכות התקשורת שלה, מניחה לנער השליח של שלדון אדלסון לגרור אותה, על צבאה ושירותי המודיעין שלה, לסכסוך דם עם האיש האחראי יותר מכל על רווחתה וביטחונה של מדינת ישראל, הנשיא אובמה. 

להבדיל מנתניהו, אובמה הוא מדינאי המסוגל להכיל את המציאות האיראנית על ציר הזמן (שינוי חברתי ושינוי משטר) וליצור מצב שבו הגרעין האיראני יהיה בלתי רלוונטי באיראן של השנים הבאות. הוא עושה את זה גם מול נבחרים דמוקרטים כמו הסנטור רוברט מננדז, חברו של נתניהו ויוזם הצעת החוק להחרפת הסנקציות על איראן. עניין מטופש מאחר שאין שום סיכוי לצרף ליוזמה שכוחה באחדותה את סין ורוסיה. מננדז מואשם בימים אלה בשחיתות, ונחשו מי תרם למימון הגנתו במשפט המתנהל נגדו בימים האלה? נכון. שלדון אדלסון. 

מה שמעניין את נתניהו, הנער השליח של אדלסון, הוא מה שמעניין כל אקסהיביציוניסט טיפוסי עם טוויסט גלובלי - להופיע על הבמה העולמית כשחקן ראשי. לא משנה אם זה בתפקיד דון קישוט, שתוך כדי דהרה לעבר טחנות הרוח פוגע באינטרסים של מדינת ישראל. העיקר שיאייתו נכון את שמו. אבל יהיה כיף, ואפילו ממש יעיל. בשוך הרעש והצלצולים עתידה איפא"ק, סנצ'ו פנצ'ו של המפלגה הרפובליקנית ונתניהו, לנחול את תבוסת חייה. רק בגלל ההתרסקות של אבן הנגף הזאת כדאי לסבול את כל הבולשיט שהם יאכילו בו את העולם במהלך החודשיים הבאים. 

לפני שבוע ישבתי באולפן התוכנית "תיק תקשורת" עם הכתבים המדיניים אריאל כהנא מ"מקור ראשון" וצ'יקו מנשה מקול ישראל. כהנא פשוט לא מאמין לאיראנים ולאובמה, מנשה קצת יותר זהיר אבל גם הוא מצביע על סעיפי סיכון. עוזי אבן, פרופסור לפיזיקה וממפתחי הפוטנציאל הישראלי בדימונה, אומר "שההסכם שנחתם מעכב את הגרעין האיראני ב־15 שנה לפחות וחוסם את התוכנית עצמה בכל דרך שמוכרת לי". 

הבעיה של נתניהו ושות' היא לא שההסכם יופר. להיפך, שאיראן תמלא אחר סעיפיו ותהפוך למעצמה מזרח־תיכונית לגיטימית. אובמה, שנקלע בין אינטרסים גלובליים למדיניות זכויות אדם, נאלץ לתמוך בסעודים בתימן נגד החות'ים, בני בריתם של האיראנים, ולפעול עם האיראנים בסוריה ועיראק נגד דאע"ש, והמשמעות היא חיזוק חיזבאללה וחמאס. נתניהו טוען שאיראן תומכת בטרור, אבל ישראל תינזק רק אם תנהל נגד חמאס וחיזבאללה מדיניות מופקרת, וזה בדיוק מה שהיא עושה כיום. 

ההימור שלו הוא על סעודיה, המפרציות ומצרים. הרי יש לנו חזית אנטי־איראנית משותפת איתן. אם איראן זה חיזבאללה וחמאס, אולי אפשר לדוג איזה לחץ על הפלסטינים שחיים על כספי המפרציות. אולי איזו הסכמה שקטה על רמת הגולן, שג'בהת נתמכת סעודיה יושבת על סִפה. מדובר בפנטוז. היוזמה הסעודית צפה בגלל קשרים מודיעיניים מעורפלים, שוודאי נתמכים בניירות אופטימיים ואנשים פרטיים בעלי רצון טוב. ברגע שבו הבלון הזה יתרומם מרמה של "אהלן אהלן" מסדרונות ו"שוקרן שוקרן" בית קפה, כל נציג ערבי מחצר מוות עד דובאי יאמר: "יאללה יאללה, בואו נתקדם צאו מהגדה". זה עד כדי כך פשוט. 

האחרון שניסה להפריח איזה בלון פומבי היה עמוס ידלין. לפני כשנה הוא ישב על במה אחת עם ראש המודיעין הסעודי לשעבר, אללה ירחמו, פייסל אל־טורקי, וטחן איזה הבל על מחווה סעודית־ישראלית לטובת השלום. פייסל נפנף אותו מיד לעבר מדיניות השטחים של הממשלה. העובדה שהסעודים היו מוכנים לקשקש פה ושם בתקווה שהפראיירים בישראל יעשו עבורם את העבודה המלוכלכת ויפציצו באיראן לא קשורה לנכונותם ללחוץ על הפלסטינים לוותר על סנטימטר. 

ואגב, רק לפני שבוע ישב ח'אלד משעל בשם חמאס עם מלך סעודיה, סלמן עבד אל־עזיז. אבל לא אלמן ישראל. איראן OUT? דאע"ש IN (אופס! האיראנים לוחמים בהם), ותמיד יהיו לנו שמאלנים שיצטרפו ל־BDS וערבים שינהרו באלפיהם לאוטובוסים.