כשעלמה זורקת עליך משהו שהיא לא רוצה, היא לא זורקת אותו מתוך מחאה, היא זורקת כדי לפגוע, מכוונת לנקודת האמצע בין העיניים. הילדה אולי בת שנה וחצי, אבל תנו לי לספר לכם - יש לה יד לא רעה בכלל. היא יכולה להתחנן מהמיטה שלה בזעקות שבר ״מים, מים״, כאילו בדיוק חזרה מסיבוב של 200 קילומטר במדבר, בבכי שלא מסגיר את העובדה שברגע שתספק לה את מבוקשה היא תצמצם את עיניה בכעס ותראה לך את יכולות הצליפה המרשימות שלה. המים דווקא אחלה, אבל משהו באופן הגשת הבקבוק לא בא לה טוב. אבא שלה מאוד גאה, כשהוא לא המטרה כמובן.
ויש גם עצה יישומית. את הטיפ הטוב ביותר שקיבלתי מהלימודים לא קיבלתי מספר עב כרס אלא דווקא מאשר, חבר יקר. בכל פעם שהוא רואה אותי מוטרדת מאיזה עניין הוא אומר לי: ״קורח, אולי תעמידי פנים שאת כבר כמה חודשים אחרי העניין הזה שאת מוטרדת ממנו ותתייחסי אליו בפרופורציות האלה?״. האוניברסיטה של החיים, תאמינו לי. עצת הזהב הזאת טובה פי מיליון מלספור עד 10 או לנשום נשימות עמוקות. אין צורך בדרמות, הן בדרך כלל מגיעות לבד כשלא קוראים להן אז למה לייצר בכוח עוד?